לראות ברכה בכל מעשיי - ברכה כהן
מייד העבירו אותנו לבית חולים ממשלתי. בגלל המחלה לא יכולנו אפילו לעמוד על הרגליים. היינו מכוסות בפצעים ובכינים. אמא יצאה מבית החולים קצת לפני משום שדאגה לי מאד, ומשום שאושפזנו במחלקות נפרדות. עברנו לגור אצל דודה אסתר אחותה של אמא. היא התאלמנה בזמן המלחמה, וגרה עם שני ילדיה, יצחק וקרולינה. מכיון שסבלתי מתת-משקל נשלחתי לבית הבראה מיוחד בהרי סינייה, המיועד להחלמה ולטיפול בילדי טרנסניסטריה. מי שדאגה לנו שם היתה רופאה ושמה ד”ר יאנקו. היא זו שאספה את ילדי טרנסניסטריה היתומים וטיפלה בהם לאחר השואה. עם תום תקופת ההבראה חזרתי אל דודתי. לאמא היתה בעיה ברגליים והיה לה קשה ללכת. אבל היא היתה אישה אמיצה מאוד. במאמצים רבים הצליחה להתגבר על הבעיות באופן חלקי. כל קרובי המשפחה באו לבקר אותנו. סבתא מלכה היתה עדיין בחיים. היא היתה מאושרת ביותר כי נפגשנו לראשונה לאחר חמש שנים. בכל שנות המלחמה הם לא ידעו מה עלה בגורלנו, כי לא היתה בינינו שום תקשורת.
1945 אני בבית ההבראה בהרי סינייה, רומניה
25
Made with FlippingBook Annual report