האגודה למלחמה בסרטן - ביטאון לעובדי בריאות בנושא מחלת הסרטן והשלכותיה - גיליון 20 אוקטובר 2014

ביטאון לעובדי בריאות בנושא מחלת הסרטן והשלכותיה במה

מעקב מומלץ אחר מחלימות סרטן שד ד”ר עינב נילי גל-ים מנהלת אשפוז יום אונקולוגי, המכון האונקולוגי והמרכז לחקר הסרטן, מרכז רפואי ע"ש שיבא, תל השומר, רמת גן

מבוא שיעור היארעות סרטן השד בישראל הוא בין הגבוהים בעולם: כ-%09 אחוז מחולות סרטן השד בארץ, חלו בסרטן שד מקומי או אזורי, כלומר, הן סובלות מגידול סרטני בשד ו/או בבלוטות הסמוכות, שלא התפשט לאיברים אחרים בגוף. אבחון המחלה בשלביה המוקדמים, מאפשר מתן טיפול שמטרתו ריפוי המחלה ומניעת חזרתה. הטיפול האינטנסיבי נמשך בדרך כלל בין מספר חודשים עד שנה, וכולל טיפול מקומי (ניתוח וקרינה לשד) וטיפול מערכתי (כימותרפיה, טיפול ביולוגי והורמונלי). בסיום תקופה זו מתבצע אחר המטופלות, שנמנות על קבוצת 'המחלימות מסרטן שד', מעקב תקופתי הכולל בדיקות שונות. עם השיפור בטיפולים עולה אחוז המחלימות מהמחלה, המהווה כחמישית מאוכלוסיית המחלימים מסרטן [1]. יחד עם זאת, למרות הגידול המתמיד במספרן של החולות שהחלימו מהמחלה, נשים רבות חשות פחד וחרדה בשל תופעות הלוואי ארוכות הטווח של הטיפולים והסיכון להישנות הסרטן או הופעת גידול חדש בשד השני. במאמר שלהלן אדון במידע ובהנחיות, הנוגעים למעקב אחר מטופלות אלו. מה הן מטרות המעקב אחר מחלימות מסרטן שד? ניתן לחלק את המעקב אחר המחלימות לשלוש קטגוריות עיקריות: 1. ניטור טיפול הורמונלי לנשים המקבלות טיפול זה, תופעות הלוואי הנובעות ממנו ותופעות לוואי שהתפתחו בעקבות טיפולים קודמים (ניתוח, כימותרפיה, הקרנה). 2. ניטור לגילוי מוקדם של סרטן שד מקומי (חוזר או חדש).

3. בירור וטיפול בסימפטומים או סימנים "חשודים" להישנות מחלה (מקומית או גרורתית). יודגש, כי אין מדובר בביצוע בדיקות סקר לגילוי "מוקדם" של מחלה גרורתית בשלב של . )Occult Metastases( גרורות נסתרות מעקב אחר נטילת טיפול הורמונלי ותופעות לוואי אצל מרבית הנשים שחלו בסרטן השד (כ-%57) הגידול מבטא רצפטורים לאסטרוגן או פרוגסטרון, והוא רגיש להורמונים אלו, המעודדים את צמיחתו. הוכח כי טיפול הורמונלי (למעשה "אנטי-הורמונלי") הניתן למשך חמש עד עשר שנים, מפחית באופן משמעותי את הסיכון לחזרת הגידול ותורם להארכת תוחלת החיים. הטיפול בתרופות הורמונליות נועד למנוע את השפעתו של הורמון האסטרוגן על תאי הגידול, אם על ידי עיכוב פעילותו באמצעות או על ידי עיכוב ייצורו )Tamoxifen( טמוקסיפן בקרב נשים פוסטמנופאוזליות, באמצעות תרופות מקבוצת מעכבי ארומטאז: לטרוזול, או )Arimidex( אנסטרוזול ,)Femara( . )Aromasin( אקזמסתאן במהלך הטיפול, סובלות נשים רבות מתופעות לוואי שונות, העלולות לפגוע באופן משמעותי באיכות חייהן ובתפקוד היומיומי שלהן. התופעות הנפוצות הן גלי חום, שינויים במצב הרוח, יובש נרתיקי ובעיות בתפקוד המיני, עלייה במשקל, כאבים בפרקים (בעיקר כתוצאה משימוש בתרופות מקבוצת מעכבי ארומטאז) ועוד. בזמן הטיפול בטמוקסיפן יש להקפיד על מעקב גינקולוגי סדיר, היות שהתרופה מעלה את הסיכון לעיבוי רירית הרחם,

היווצרות פוליפים רחמיים ואדנוקרצינומה של הרחם (גידול העלול להתפתח אצל כ-%3 מהחולות). נוסף על כך, במהלך הטיפול במעכבי ארומטאז, תיתכן ירידה מואצת בצפיפות העצם, עם עלייה בסיכון לשברים אוסטאופורוטים על רקע זה. לפיכך, יש לבצע בדיקות מעקב אחר צפיפות העצם בזמן , D נטילת תרופות אלו ולהוסיף טיפול בויטמין סידן ואף טיפול בביספוספונטים, במידת הצורך. על הרופא המטפל לעקוב אחר ההיענות לטיפול ההורמונלי ומידת הסבילות לטיפול, לעודד את המטופלות ליטול את הטיפול כסדרו לאורך שנים, לברר אם התפתחו תופעות לוואי שהוזכרו לעיל, ואם כן, לבדוק כיצד ניתן להקל עלייהן. במקרים מסויימים יש צורך להחליף את התרופה בשל תופעות הלוואי, ובמצבים נדירים יש אפילו צורך להפסיק את הטיפול לחלוטין. לאור זאת, מוטלת על הרופא המטפל חובה לשקול את מהות תופעות הלוואי ועוצמתן, מול רמת הסיכון לחזרת הגידול במטופלת הספציפית. ההנחיות לגבי סוג הטיפול ההורמונלי ופרק הזמן בו הוא ניתן, משתנות מעת לעת בעקבות פרסום תוצאות מחקרים בינלאומיים. בהתאם לכך, צריך הרופא המטפל להנחות את המטופלות, או לשנות את הטיפול ההורמונלי הניתן להן. ממחקרים שנערכו לאחרונה עולה, כי טיפול של 01 שנים בטמוקסיפן יעיל יותר מטיפול של 5 שנים, ב'מחיר' של עלייה בתופעות הלוואי – דבר שגרם להארכת משך הטיפול בטמוקסיפן אצל חלק מהמטופלות [2]. מעבר לתופעות הנובעות מהטיפול ההורמונלי, אצל חלק מהנשים מופיעות או מחמירות תופעות לוואי הנובעות מהטיפול הראשוני, דבר העלול לגרום לפגיעה הן

128