האגודה למלחמה בסרטן - ביטאון לעובדי בריאות בנושא מחלת הסרטן והשלכותיה - גיליון 20 אוקטובר 2014

ביטאון לעובדי בריאות בנושא מחלת הסרטן והשלכותיה במה

פעילות גופנית וסרטן שד 2 , פרופ׳ נעמה קונסטנטיני 1 שחר נייס מומחית ברפואת משפחה ורופאת ספורט, 2 פיזיולוג מאמץ, 1 המרכז לרפואת ספורט-הדסה, מחלקה אורתופדית, מרכז רפואי-אוניברסיטאי הדסה

חוסכים בפעילות - פוגעים בבריאות

הקשר שבין פעילות גופנית להפחתה בסיכון לחלות בסרטן שד, נמצא חזק יותר כאשר הפעילות התבצעה באופן סדיר במשך כל החיים, או לפחות בשלוש השנים שקדמו לאבחון. עוד נמצא כי הסיכון פחת בקרב נשים בתקופת גיל המעבר (פוסט-מנופאוזה), שהקפידו על פעילות גופנית באופן שוטף. גורמים נוספים שנמצאו כמפחיתי סיכון היו משקל תקין והיעדר סיפור משפחתי של סרטן השד. בנוסף התברר כי על מנת להפחית את הסיכון לחלות בסרטן שד, מומלצת פעילות אירובית בעצימות בינונית, שמקבילה להליכה נמרצת, במשך 03 דקות לפחות בכל יום (כ-4 שעות בשבוע). כאשר הכושר משתפר, מומלץ לבצע פעילות גופנית לפרק זמן של 54-06 דקות ויותר, בעצימות בינונית, או לבצעה 03 דקות ויותר, בעצימות נמרצת, בכל יום. לא ברור האם ההשפעה המיטיבה של הפעילות הגופנית משמעותית יותר כאשר היא נעשית ברצף, או כשהיא מצטברת במשך היום. נראה שבכדי לזכות ביתרון הבריאותי יש לבצע פעילות גופנית רצופה למשך 02-03 דקות. בנוסף, יש להפחית הרגלים שכרוכים בישיבה ממושכת, כמו למשל צפייה בטלוויזיה, שהייה מול המחשב, קריאה מרובה וכדומה [6,7]. ההשערה היא שהמנגנונים הבאים מסבירים את ההפחתה בסיכון לחלות בסרטן השד, בעקבות פעילות גופנית [7]: • שינוי במאזן האנרגטי והפחתה באחוזי/ רמות השומן של הגוף. • ירידה ברמת הורמוני המין. • הקטנת הצפיפות של רקמת השד הנובעת

משינויים הורמונליים. (רקמה צפופה בלמעלה מ-%05 מהשד, קשורה בכ-3/1 ממקרי סרטן השד). • ירידה ברמת האינסולין. • ירידה ברמת הלפטין ועלייה ברמת . Adiponectin ה- .D • עלייה ברמת ויטמין פעילות גופנית לאחר אבחון המחלה ובמהלך הטיפולים אימון גופני נחשב לפעילות בטוחה בתקופת הטיפולים. מומלץ לעודד חולות סרטן להמשיך ולבצע פעילות גופנית שגרתית, ככל שניתן. ייתכן שיהיה עליהן להפחית את עוצמת המאמץ, את זמן הפעילות או את שניהם יחד, בהתאם להרגשתן. המטרה הכללית של האימון בזמן הטיפולים, היא שימור הכושר האירובי (לב- ריאה), הכושר השרירי וכן שמירה על היכולת התפקודית הכללית. שימור הכושר הגופני בתקופה זו, חשוב יותר משיפור פרמטר זה אליו אנו שואפים במצב רגיל, ללא חולי [31]. ישנן עדויות עקביות לכך שאימון אירובי משפר כושר לב-ריאה בקרב חולות סרטן. ברוב המקרים השיפור משמעותי יותר אחרי סיום הטיפולים. חולות הנמצאות בטיפולים יכולות להראות ירידה בסבילות למאמץ גופני במהלך ימים מסוימים (ביום הטיפולים או בימים שמיד לאחר הטיפול). מסיבה זו יש להתאים את האימון לתחושותיה האישיות של האישה וליכולותיה בימים אלה. בנוסף, צריך לקחת בחשבון שעם התקדמות הטיפול, ייתכן שהסבולת למאמץ תלך ותפחת, עקב האפקט המצטבר של הטיפול. יחד עם זאת, נמצא כי אימון אירובי של חולות סרטן שנמשך 71 שבועות בעת הטיפול הכימותרפי, הצליח

התמורות הטכנולוגיות הרבות, שאפיינו את שלהי המאה ה-02 וממשיכות באופן מואץ גם במאה ה-12, גרמו להפחתה משמעותית של הצורך בפעילות גופנית בעבודה ובחיי היומיום. תת- פעילות גופנית נחשבת על ידי מומחים רבים, כבעיה הגדולה ביותר של בריאות הציבור בעולם המערבי, במאה הנוכחית. אנשים שאינם פעילים גופנית, נמצאים בסיכון גדול יותר מאנשים פעילים, לפתח מחלות כרוניות כמו מחלת לב כלילית, יתר לחץ דם, פרופיל לא תקין של שומני דם, השמנה, בעיות שריר-שלד וסרטן. פעילות גופנית והפחתת הסיכון לחלות בסרטן שד נשים שמבצעות פעילות גופנית סדירה, נמצאות בסיכון הנמוך ב-%52 לחלות בסרטן שד, בהשוואה לנשים שאינן פעילות. קיים קשר של מנה-תגובה בין היקף הפעילות הגופנית ותחלואה בסרטן שד [1, 7]. מראה פי )Metabolic Equivalent) MET מדד כמה גדולה עצימות המאמץ הגופני (צריכת MET's אנרגיה) בהשוואה למצב מנוחה. ערכי ה- אליהם מגיעים בעת ביצוע מאמץ גופני בעצימות מרבית, מהווים מדד להערכת הכושר האירובי. ככל שהערכים גבוהים יותר כך הכושר האירובי טוב יותר. בעת מאמץ בעצימות MET's הגעה לערך של 8 מרבית, משקפת כושר אירובי ירוד מאוד, ומהווה את סף הכושר שמעליו חלה ירידה משמעותית בסיכון לחלות בסרטן שד. רמת כושר אירובי של קשורה בסיכון הגבוה פי שניים MET's פחות מ-8 וחצי לתמותה מסרטן שד, בהשוואה לרמת (בינוני) ויותר. MET's כושר אירובי של 01

40