דניאל בלנקו
"לדני הייתה פינה חמה בלב למורן", אומרת רוני. "הוא ידע שלא יסבול איתה, שהיא לא תחפור לו. חוץ מזה, דני היה די קשוח עם המשפחה בהתחלה. היה לו קשה איתנו אני חושבת והוא היה די מוזר, ישב בצד, לא נפתח. לפעמים עם החברים הוא היה הרבה יותר חם ופתוח מאשר עם המשפחה. דני גם לא הסתיר ביקורת כשהייתה לו, והפגין ציניות כלפי הרעש והטרררם שאנחנו עושים. גם מרי הייתה חוטפת מלשונו העוקצנית. אבל לדני היה מותר להגיד הכול. לא מעירים לדני, זה היה הכלל. בגלל מה שעבר – מותר היה לו לעשות דברים ולהגיד דברים שלאחרים אסור". "בהתחלה", מספרתמרי, האחותהגדולה שגרה בניו יורק, "אני באמת לא חושבת שהיו שיחות עמוקות עם דני, ואני זוכרת
מעט יחסית לפני עידן הילדים. הייתי יושבת לידו אבל היינו שותקים. לפעמים היה שותק באופן שגרם לי לתחושת אי-נוחות. לקח לי זמן להתרגל לכך שפשוט יושבים זה לצד זה ולא מדברים ולא בגלל כעס". )2( השבט אמר את דברו כאשר המשפחה נחשפה לדני האבא, במחצית השנייה של חייו, הכול כמובן השתנה. פתאום נחשפו גם לחום הרב שהוא מסוגל להפגין, וגם לצד המעשי והקליל שלו, זה שמוכן לעשות הכול, ובלבד שיוכל לבלות זמן משותף עם הילדים. כל אי-נוחות או תחושת זרות שהתפתחה קודם לכן, התפוגגה לחלוטין והתחלפה בהערכה עמוקה, לפעמים אפילו הערצה. "אחרי שהם חזרו מבוסטון בילינו כל שנה בקיץ ביחד, אני והבנות שלי, ודני עם איתי ותמר", מספרת מורן. "רוני שנאה את הבריכה במזכרת בתיה, ותמיד עבדה. לדני היה שפע זמן פנוי ולא הייתה לו שום בעיה לבלות שם שעות. או ללכת לפסטיגל – הוא הלך עם הילדים בכיף. לממדיון? בשמחה. כך נוצר מצב שדני היה ה'גו-טו גאי' לכל דבר עם ילדים. זה פתח אותו. נחשפנו לדני הזורם". גם הילדים של מרי, שגדלו בשנים הראשונות במקביל עם איתי ותמר בארצות
בלנקו 102
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker