דניאל בלנקו
גסטון בלנקו
אבל כעס היה שם. "היה לי כעס (על ההתאבדות). ומחשבה שלא הייתי מספיק טוב. העלבון הוא עלבון בזה שלא הייתי מספיק חשוב". וגם חוסר. אף על פי שדני התגבר על היתמות, הוא מצביע על אירועים צורבים שבהם החוסר בהורים הרים ראשו בעוצמות שלא ניתן להתעלם מהן: "מאוד חזק אצלי החוסר", סיפר לאודי. "הפעם הראשונה שאני זוכר את החוסר היה במונטווידאו. הייתי בשומר הצעיר, כולם היו ציונים... ואני יצאתי למחנה, מחנה קיץ לכמה ימים. וביום האחרון של המחנה ההורים באים לראות את המחנה ואז לוקחים אותך הביתה. ואז ההורים מתחילים להופיע ופאקינג האסימון נופל לי שאף אחד לא הולך להופיע". אבא חסר-אונים גסטון, אביהםשל אנה ודני, היה דמות קשה, מורכבת ונרדפת. אם כלפי אמו, בהיעדר זיכרונות ממנה, התקשה דני לפתח רגשות, מאביו נותרה לו רתיעה. "אבא שלי... אף פעם לא אהבתי אותו. גם בימי חייו. פחדתי ממנו, הוא הרביץ לי", סיפר לאודי. "לא, לא הייתי עצוב שהוא התאבד. כשהוא התאבד, הרגיש לי כאילו הוא נעלם. שוב, לא היה אובדן או חוסר. זה לא מה שעניין אותי". גסטון בלנקו היה מרצה נחשב לקולנוע וספרות באוניברסיטת של מונטווידאו ופעיל במפלגה הקומוניסטית. דני זכר במעומעם שאביו היה גם ממקימי הסינמטק של מונטווידאו, אם כי לא נמצא לכך תיעוד. גסטון לא היה יהודי, אבל נרדף על ידי השלטונות, ובזיכרונות הילדות של שני הילדים נמהלים רגעים של פחד, הסתתרות
ביאטריס, סבתא אנה ודודה סוניה
בלנקו 14
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker