סיפור חיי - סיפורה של קלרה אברבנל

התקופה הראשונה בארץ

כשהגענו לחיפה, היה יום יפה, יום חורפי נעים ושמשי, הכרמל נגלה לעינינו. זו הייתה חוויה בלתי נשכחת. סבתא פאני מצד אבא לא הגיעה איתנו, כי אמא אמרה שהיא לא יכולה לקחת שתי סבתות, בעיקר כאשר לא ברור מה צפוי . הסבתא השניה, סבתא 96 בגיל 1962- לנו. סבתא פאני נשארה עם ביתה מרגית בסובוטיצה, וחיה שם עד מותה ב .82 רוזה, נפטרה יומיים אחריה בארץ בגיל כשירדנו מהאוניה חיטאו אותנו בדי.די.טי, ולאחר מכן העמיסו אותנו על משאית פתוחה. נסענו בעמידה עד לבאר יעקב. . היינו ראשונים, וקיבלנו תנאים טובים. שיכנו אותנו 26.12.48- כאן היה מחנה בריטי שנעזב והפך למעברה. הגענו ב בשני חדרים עם שירותים ומקלחת בקצה המסדרון. לא היו מים חמים. בחדר אחד גרו: אמא, סבתא רוזה, דודה . בחדר השני גרנו: בת דודה שגם לה קראו 10- אילונה (אחות של אמא), ובת דודה שניה שלי, חנה, עם בנה בן ה שבועות, ודאגו 6- בערך, שתי אחיות שהיו חברות שלי מילדות ואנני, בת דודתי. בבאר יעקב שהינו כ 15 קלרי, בת לנו לאוכל, אבל היה לנו קשה כי לא ידענו מה מצפה לנו. אמרו לנו שאנחנו יכולים לחפש לנו מקום לגור מחוץ למעברה. גיסי, יהושע, ואני יצאנו לחפש. באותו זמן אחותי וגיסי גרו במעברה דומה באגרובנק ליד חדרה. אני הייתי נוסעת אליהם כדי לעזור, ומכבסת את החיתולים. מצאנו בית בישוב יאזור, לא רחוק מבאר יעקב, בעיני מצא חן, אבל גיסי, שהיה רביזיוניסט רצה לגור בנתניה, בה היו רביזיוניסטים. חדרים בבית עשוי מבוץ. היינו שם: 3 העבירו אותנו לכפר ערבי נטוש צמוד לנתניה שקראו לו "אום חלד". קיבלנו סבתא רוזה, אמא, אחותי אוה, גיסי, יהושע, יהודית התינוקת ואני. אחר כך הצטרפו גם הדודה אילונה וביתה אנני שגרו בדירה אחרת. בחדר אחד גרנו: אמא, סבתא ואני. בחדר השני אחותי, גיסי, התינוקת, והחדר השלישי שימש כמטבח. בחוץ היה לנו בית כיסא.

של אווי 70- קלרי ואווי ביום הולדתה ה

באותה תקופה הילל לבני, מקיבוץ שער העמקים, ארגן קבוצותשל נערים ונערותשעלו מיוגוסלביה. קבוצה ראשונה בנות הגיעה לקיבוץ מסילות. 3 הגיעה לשער העמקים, קבוצה שניה של שתי האחיות, חברותי מילדות, נלקחו ע"י הילל לבני לקיבוץ מסילות. הילל רצה לקחת גם אותי, אבל אמא לא הסכימה. התחלתי לעבוד בקטיף תפוזים. הייתי יורדת ברגל מאום חלד לכבישהראשי, למשאיתשאספה את העובדים. עבדתי חודש. בימי גשם לא עבדנו, וכמובן לא קיבלנו כסף. באחד הימים כשמשכו אותי למעלה למשאית נחתכה לי הרגל ימי מנוחה. אני קיבלתי משכורת על כל הימים האלה, 10 ליד הברך, נלקחתי לקופ"ח, תפרו לי את הפצע ונתנו לי למרות שבחלקם לא עבדו כי ירד בהם גשם.