סיפור חיי - סיפורה של קלרה אברבנל

היה שם בחור שהתחיל לחזר אחרי, סבתא לחצה שאתחתן איתו, אך הוא לא מצא חן בעיני, אמרתי לו את זה, אבל הוא המשיך לבוא בתקוה שאשנה את דעתי. תושבי נתניה התייחסו אלינו יפה. לדוגמה – אמא הייתה קונה במכולת בנתניה, אחרי זמן מה האישה במכולת אמרה לה באידיש, שהיא יכולה לקנות מה שהיא צריכה וכשיהיה לה כסף היא תשלם. כך גם היה, כשאמא הלכה למכור סיכה מאוד יפה עם יהלומים, המוכר שאל אותה מדוע היא מוכרת את הסיכה. אמא אמרה לו שהיא צריכה להוציא מהנמל ארגז (ליפט), שהגיע עם דבריםששלחנו מיוגוסלביה (בגדי חורף, מצעים, לירות, הסיכה תישאר אצלי, 100 לירות כדי להוציא אותו. המוכר אמר לה :"אני אתן לך 100 שמיכות...), וצריך לשלם וכשיהיה לך כסף, תחזירי לי ותקבלי את הסיכה". לא היה לי טוב באום חלד, וגם הבחור שחיזר אחרי עיצבן אותי. חברה שלי ממסילות הגיעה לבקר אותי והזמינה שנים לעלייה לקרקע. היא סיפרה שטוב להם במסילות. הצטרפתי 10 אותי אליהם לחגוג את פסח, כי חוגגים שם .1949 אליה, ואכן זה היה פסח מאוד מושקע ויפה. זו הייתה שנת ימים, טיילנו באזור, בין היתר גם בבית שאן שהייתה אז עזובה. במסילות היו אנשים שהגיעו 10 שהיתי במסילות הבנות. כשנסעתי חזרה וחיכיתי לאוטובוסשנוסע לתל אביב מוקדם בבוקר, 3 מפולין ומבולגריה. אני גרתי בצריף עם ניגש אלי חבר ונתן לי סנדוויץ' עטוף בנייר, זו הייתה מחווה ששכנעה אותי סופית לעבור למסילות. לימים פגשתי את החבר, כשהייתי בכינוסשל הועד הפועל, סיפרתי לו על הסנדוויץ'' שכל כך ריגש אותי ועל כך שבזכותו הגעתי לקיבוץ, . לאמא היה קשה, אבל היא הסכימה. 20.5 חזרתי לאום חלד ובקשתי מאמאשתיתן לי לנסות לחזור למסילות. הייתי בת בנות. אמרו שזו לא קבוצה אז צרפו אותנו לגרעין פולני 4 הגעתי למסילות. עבדתי במטבח, למדתי עברית. היינו שהגיע מקפריסין. היו כמה בחורים בקבוצה שלא היו משכילים ולנו זה לא התאים. הוחלט בקיבוץ הארצי להעביר אותנו , לפי בקשתנו, לשער העמקים, לקבוצה יוגוסלבית. היינו נורא מפונקות, אבל לכל אחת מאיתנו היה מחזר. בצריף חדר האוכל של מסילות היו שולחנות ארוכים, הלחם הוגש לא פרוס עם סכין אחת לצידו. לא היו כפות או מזלגות, כמו כן אכלו הרבה כוסמת, אנחנו לא אהבנו כוסמת. שלחנו את אחת הבנות לשער העמקים לבדוק איך זה. היא חזרה וסיפרה שהקבוצה מורכבת כולה מיוגוסלבים, אבל בסה"כ היא "לא משהו", אבל יש חדר אוכל בנוי וגדול עםשתי תמונות גדולות ויפותשצייר חבר קיבוץ, שולחנות מרובעים עם כסאות, צלחות, סכו"ם, ובארוחת הבוקר מגישים דייסת סולת. החלטנו לעבור לשער העמקים, למרות שניסו מאוד לשכנע אותנו להישאר במסילות. כשהגענו לשער העמקים שמענו צעקות ביוגוסלבית מחדר האוכל, מיד חשבנו לחזור למסילות, אבל לא חזרנו. . פעם, בטעות שפכתי קומקום עם חלב לתוך הסיר עם המים 21:00 עד 12:00- גרנו באוהלים. עבדנו במטבח מ החמים, ציפיתי לכעס גדול, אבל נעימה ראתה מה קרה, לקחה את זה על עצמה, וזה עבר בשלום. אני עוברת לקיבוץ