סיפור חיי - סיפורה של קלרה אברבנל

ניסים ואני

פעמים רבות עובדות המטבח שלחו אותי למחסן להביא דברים. עבד שם ניסים. הסתבר ששלחו אותי בכוונה כי הייתי חרוצה ומצאתי חן בעיניהן, והן רצו לשדך אותי לניסים. ניסים, אכן, חיזר אחרי. הוא מצא חן בעיני. פעם הזמין אותי לצריף שלו, וכשבאתי ישבה שם חבורה שלמה. חשבתי שהאדמה תבלע אותי, אך ניסים בא לקראתי וצרף אותי לחבורה.

באוקטובר עברו לגור בשער העמקים רודי, האחשל ניסים, אשתו בוינה ובנם בני. הם הגיעו מקיבוץ גת. בראש השנה הגיעו ההורים שלו מוינה מתל אביב כדי להכיר אותי. ניסים ראה בהם כאילו הם הוריו.

בצריף. נרשמנו בטבעון, היה שם רב אשכנזי. כששמע שניסים הוא ממשפחת אברבנאל, הוא 5.12.1949- התחתנו ב אמר שזה כבוד גדול. באוקטובר, עוד לפני החתונה, עברתי לחודש ימים לאמא. עבדתי בבית עולים בבית ליד. הייתי לירות לחודש. היה שם משגיח כשרות שהלך אחרי יום שלם ובדק את 30 בסגל, עבדתי במטבח כאחראית. קיבלתי צעדי. בסוף היום הוא אמר לי : "נכון שאת מבית מסורתי, אפילו במקרה לא ערבבת בשר וחלב". היה לי נחמד שם, ורצו שאשאר, אבל מראש אמרתי שאני באה רק לחודש לעזור לאמא. בכסף שקיבלתי אמא קנתה לי נעליים (עד אז הייתי בנעלי הספורט שהגעתי איתם מיוגוסלביה), חצאית חומה עם קפלים וחולצה לבנה. ניסים רצה שתהיה חתונה מכובדת. לחתונה הגיעו אמא וגיסי יהושע. רודי הביא מהשער, בגשם שוטף, את הרב מטבעון. אסתר ברק הביאה צלחת עם סנדוויצ׳ים. לאחר מכן מרתה כתבה בעיתון עד לאן הגענו, מה פתאום חוגגים חתונה ועוד מביאים כיבוד. הנוהל המקובל היה שהרב מאלרואי היה מגיע על חמור ומקיים טקס קטן במזכירות, לא נהגו לחגוג.

1950 , לאחר החתונה