סיפור חיי - סיפורו של יוסף, יוסי, יוסקה לוי

ה עלייה ארצה

1948 – "החלו להגיע שליחים רבים, כמו בן - גוריון ומשה שרת ודיברו על לב היהודים לעלות לארץ בהקדם ואז – תוך שנתיים, יהדות בולגריה התחסלה כמעט ולא נשארו יהודים בבולגריה רוב אנשי הקהילה היהודית עלו לישראל". "כשהגיע הזמן לעלות ארצה, חויבה אמא להתגרש מאבא. אני זוכר אותי הולך איתה לבית - המשפט ואיך השאירה אותי לחכות ברחוב עד שתסיים עם השופט. אך השופט עשה "משפט שלמה" וקבע שאחי הקטן, שהיה אז בן ארבע, יישאר עם אבא בבולגריה ואני אהיה עם אימא. באין ברירה אחרת, נשאר אחי עם אבא ו מעול הוא ם לא שמע שיש לו אח ואמא בישראל 1949 – ינואר " עלינו, אמא ואני לישראל (סבתא עלתה שנה אחרינו ולא ברור לי למה) . אמרו לנו שבישראל אין מטאטא קש, לכן הבאנו כמה ..וכן קופסאות סיגריות בולגריות . הבולגרים הם עם נחמד וגם לעליה הבולגרית שהגיעה ארצה, יצא שם של אנשים פשוטים ונחמדים – לא מתמרמרים ומוכנים לעשות כל עבודה. – יהדות בולגריה ינקה את אופי הבולגרים " "בעלייה לארץ נסע נו ברכבת לבורגס, שם חיכתה לנו א יני ת מסע בשם בולגריה, בצבעים לבן ירוק אדום, הנושאת את דגל בולגריה. ש נו כא ט רבעה ימים בצפיפות נוראית. על הא יני ה, כל המכולות שהיו מיועד ות לאחסון חיטה ושעורה, הוסבו למכולות עם דרגשים עבור אנשים. אמא ואני קיבלנו דרגש לעצמינו. אחרי ארבעה ימים הגענו לחיפה, שם חיכה לנו דוד שלי שחי ביפו. יפו קלטה אז כמעט את כל יהדות בולגריה. הדוד עלה כ חצי שנה, או שנה לפנינו והוא התמקם באחד הבתים העתיקים ביפו. אני זוכר איך זרק לנו הדוד כיכר לחם מהרציף לאני . יה כל אחד מ היהודים ביקש והתחנן לחתיכת לחם. אחרי שעברנו האבקה, נלקחנו למחנה אוהלים בפרדס - חנה, למשך כחודשיים. זאת הייתה תקופת חורף ובמחנה האוהלים ירדו גשמים עזים. חולקו לנו אז מנות מזון במרכז חלוקה בפרדס חנה. אחרי תקופה לא ארוכה, הדוד שלי אסף אותנו אליו ליפו, שם היינ ו כחצי שנה בחורבות יפו ליד הים. תשעה איש בבית קטן, עד שאמא מצאה בית ישן בגבעת עליה שהיא ג'בלי ה, י גרנו מטרים ספורים מהים שהיה אחד הדברים המאושרים בחיי

אז..

אינני זוכר מתי עברנו מהחדרון ביפו ל י ג'בלי ה. סבתא, שעלתה כשנה אחרינו, גרה אז על גבעה שנקראה "השטח הגדול" ביפו, שם היו זונות ופשע. הגבעה הייתה מלאה בתים הרוסים של הערבים וכל אחד מצא לו פינה".

11