בית הספר התיכון דקל וילנאי עמל למדעים ולאמנויות - עיתון מחצית ב' תשפ"ב
פואטרי סלאם-תוצרים מהסמינר )3/ מאת: יעל עובדיה, עגן ביצ’אצ’ו ונעם בן שמעון (יא שדה מוקשים נערים צעירים לבושי מדי גאווה לא יודעים שהם בדרך למלחמה. מגיעים לשדה מוקשים, עוד צעד ועוד צעד הם צועדים. ואז בום - מתפוצצים. בתוך ענן של מילים הם נחנקים, מנסים לנשום ונאבקים. לחיות בתור עצמם, בלי הצורך להרשים להיות ריצוי בתוך ענן חצי מצוי שגורם להם להיות אדם חצוי, ואולי אפילו לא חצי בן אדם? ואחרים כותבים שהם מקווים שלא בכלל. כי חיילים צעירים, ילדים קטנים, למלחמה יוצאים! בידיהם נשק של מקלדת ותחמושת של מילים! מופצצים על ידי האויבים במטחי תמונות וסרטונים. כולם כל כך משפילים. והם יורדים עליהם, ויורדים, ויורדים, ויורדים מדי גאווה יורדים ונותרו הם חשופים. פרטיות כבר אין, והם עירומים. עירומים ומושפלים מול ההמונים. כולם צוחקים ומסתכלים על התמונות והסרטונים. איפה הכבוד שלי? איפה? כששומעים את השם שלי צוחקים, בכל פינה מתלחששים, עליי הם מדברים, את שמי הם משמיצים. כי במלחמה של המדיה החברתית אין מנצחים יש רק מפסידים. מפסידנים, לוזרים, יא הומו, קוקסינל לך לעזאזל. מטומטמת, יא טיפשה, איזה שמנה. מכוערת בן זונה בן שרמוטה כלב מניאק מסריח. תתאבד. עד מתי נלך על חבל דק שעל הצוואר לאט הוא מהודק? פשוט למה? הפרעות אכילה, שימוש באלכוהול, סמים, באמת... נתונים אמתיים! חרדות חברתיות, דיכאון, מחשבות אובדניות ופגיעה עצמית עד מתי? עוד אחד שמת... עוד התאבדות. הכל אמיתי! “משחק” הישרדות. אחד מת, השני נפצע - אבל איפה אתם, איפה הממשלה? הפיקוח לא נמצא! כי בקרב על חופש הביטוי, הוא כבר מגיע עד מיצוי. כשמקריבים את הילדים למען ההתקיימות של מילים, שבהם הם רק יורים. וההורים לבדם נותרים, וצריכים לאסוף את השברים, בכנסת צועקים. והממשלה אותם רק משתיקים. זה חופש הביטוי? זה לא חכמה לפרסם בתקשורת כשקוראת טרגדיה, אבל כשמתריעים על זה מראש אתם קוראים לזה היסטריה! רק כשבפוליטיקה זה נוגע ובכם זה פוגע. זה לא חכמה להתעורר רק כשאתם רוצים להיבחר! הגיע הזמן לקבל את האחר! כי ״האחר הוא אני״ זו רק סיסמא, שיעור אחד בשנה לא יוצר השפעה! החינוך מגיל צעיר לא מספיק משפיע, ערכים צריך להחדיר עמוק ולהטמיע! תיכנסו לרשת ותתחילו להשפיע, את התוכן לסנן ועל הילדים להגן. פיקוח לא צריך לא להיות כלי מיקוח, כשברשת החיים הם לא דבר בטוח. דקל וילנאי עמל - למדעים ואומנויות 30 אני באמת שואלת, כל כך קשה לשמור על הפה והמקלדת? הסבלנות שלי נגמרה! אין יותר סבלנות. זהו, מיציתי... בכנות!
Made with FlippingBook Annual report maker