תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

10

השריקה האחרונה

היה מן חרחור מוזר. שמעתי את צליל ה"קלאק, קלאק" של החוטים של מנורות הרחוב נמשכים מטה, אבל לא נהיה חושך, המנורות המשיכו לדלוק. אל שפתיי התגנב חיוך ניצחון קטן, אך נראה שהרוצח השורק התעשת מהר מפני שלפני שהספקתי למחוק את החיוך משפתיי, כבר הרגשתי כאב חד בצלעות ימין שלי ונפלתי ארצה. להתעורר "שרה, שרה, שרה"? קראו קולות מוכרים. אלו היו הוריי, שישבו ליד מיטת בית החולים. "כמה זמן הייתי מחוסרת הכרה"? שאלתי. אבי צחק ואמר: "תמיד התעניינת במה שחשוב קודם, שרה", ואימי הוסיפה: "שלושה ימים". כמה דקות אחר כך הרופאה הגיעה והסבירה: "את קיבלת כדור לצלעות. למזלך, הוא סטה מעט הצידה, ולא הגיע לאיברים חשובים במיוחד. תוכלי לחזור לפעילות כמעט שיגרתית בחבישה עוד שבוע". לאחר כמה שעות הגיע המפקד שלי ואיתו כמה בלשים לשאול לשלומי ולספר לי מה קרה אחרי שאיבדתי הכרה. "הרוצח השורק ירה בך בדיוק כשראינו אותו. מיד אחר כך תפסנו אותו, וכבר יש לנו את כל הראיות להכניס אותו לכלא, המשפט בעוד שבועיים". "כל זה בזכותך"! הוסיפה בלשית אחת. ״אוכל לראותו כשאשתחרר״? שאלתי. ״כן, זו לגמרי זכותך״. ענה המפקד שלי. שבוע לאחר מכן השתחררתי ומיהרתי אל תחנת המשטרה, שבה הוחזק במעצר הרוצח השורק או בשמו האמיתי, פיטר דורסון, עד משפטו. ״איך יכול להיות שם כל כך רגיל לאדם כל כך נורא״? תהיתי. פנים אל פנים פיטר דורסון לא נראה כל כך מפחיד. הוא נראה קצת מפוחד. פיטר דורסון הוא בערך, שיער שחור חלק, שמגיע עד האוזניים ועיניים חומות בהירות. הסתכלתי 35 גבר בן לו בעיניים, אבל לא יכולתי לדבר אתו. המחשבות על כל מה שהוא עשה היו נוראיות. יום המשפט הגיע, וכמובן, פיטר הואשם ונשלח למאסר עולם. את הניצחון חגגנו כל הצוות, שפעל בתיק של הרוצח השורק בבר קטן. "לחיי שרה"! קרא המפקד שלי והרים כוסית, "לחיי שרה"! קראו כולם, והרימו אף הם כוסיות. ״לזכר הנרצחים: ג׳ורג׳ לוקסמור, אפריל סדקט, סמי דולט, אמה בראון, קייט סומל, סאני מוטר, שרול קגול, ארון כורי, ארגו פיאור״. אמרתי והרמתי כוסית, וכולם הרימו ביחד איתי. למדתי את כל אחד מהשמות של הקורבנות של פיטר דורסון, שהיו חשובים לפיצוח התיק ולכליאת הרוצח השורק בסופו של דבר. חבל שזה לקח כל כך הרבה זמן וכל כך הרבה קורבנות. בסיום הערב חזרתי הביתה ברגל. הרגשתי רגועה ללכת לבד בחושך ברחוב. זו הייתה קלאק, קלאק, הקלה עצומה עד שלפתע נשמעה שריקה, ומנורות הרחוב מאחוריי כבו " קלאק..."

צילום באדיבות אפיקי עמק חפר