תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

השריקה האחרונה

9

מארב כשחזרתי לתחנת המשטרה מיד התחלתי לתכנן את הגילוי והתפיסה של הרוצח השורק. את כל השלבים כתבתי במחברת החדשה שלי. שלבים לגילוי ותפיסת הרוצח השורק: . לשנות את מנורות הרחוב כך שהחוטים, שמכבים אותן, יישארו, אך לא יתאפשר 1 לכבות את המנורות במשיכת החוטים.

. לטעון שיש התקדמות בחקירה כדי לגרום לרוצח השורק לחפש אותי. 2

. לארגן צוות של שוטרים, שיסתתר בשיחים של רחוב, שאלך בו לבד בחושך. 3

. להתגבר על הפחד וללכת לבד בחושך ברחוב, שבו יהיה הרוצח השורק. 4

הסברתי את התוכנית שלי למפקדי, והוא חייך ואמר שהוא יעזור לי לארגן צוות של שוטרים, שישתפו במארב. לגבי מנורות הרחוב, יש לו עובדת בחברת החשמל, שתוכל לעזור. מלבד זאת הסכמנו שכדאי לשמור את התוכנית בסוד כדי שהמידע לא ידלוף לרוצח השורק. לאחר שעתיים כבר היה צוות מוכן לאותו הערב, שיחכה ברחוב אחד לפני הרחוב של הבית שלי בדרך מתחנת הבילוש, שבה אני עובדת. הרחוב, שבחרנו, הוא רחוב מבודד, שאין עוברים בו אנשים בדרך כלל. המפקד שלי פרסם הודעות על כך שהתקדמתי בחקירה למשטרה באזור כדי שהמידע יעבור בין אנשים רבים. נוסף על כך פניתי לאחראית על חופשות וימי עבודה ודיברתי איתה על הארכת המשמרת שלי לאותו הערב. כעבור חצי שעה חברתו של המפקד, החשמלאית, הודיעה שהיא סיימה לסדר את מנורות הרחוב. הכול היה מוכן. כולם היו בעמדות שלהם, ובאוזניי הייתה אוזנייה, שבה 20:30 בשעה המפקד שלי דיבר איתי. רק אז הבנתי כמה אני מפחדת, אבל ידעתי שאני חייבת לתפוס את הרוצח השורק! בשביל אפריל סדקט, בשביל ג'ורג' לוקסמור ובשביל כל האחרים, שנפגעו על ידי הרוצח השורק. לקחתי מונית לרחוב הצמוד לרחוב, שבו מתקיים המארב. ירדתי שם והתחלתי ללכת לכיוון הרחוב של המארב, ובאוזניי שמעתי את המפקד שלי מנסה להרגיע אותי. מה שהוא אמר, לא שינה את דפיקות הלב שלי, שנדמה היה לי שכל , לונדון שומעת אותן גם. התחלתי ללכת ברחוב המארב, ואז שמעתי שריקה. נדרכתי! הקשבתי ושמעתי שזו אינה השריקה הרגילה, השריקה הזאת הייתה מהירה יותר ומלאת חיים. אחר כך ראיתי ציפור מעופפת, והשריקה פסקה. זו הייתה רק שריקת ציפור, וגם כל מה שנדרש כדי שארצה לברוח בריצה משם. בכל זאת התחלתי לחשוב על אפריל, ולא ברחתי. לאחר כמה צעדים נוספים שהתקדמתי, התחלתי לשמוע עוד שריקה. הפעם ידעתי שזו השריקה הנכונה, זה היה הרוצח השורק. המשכתי להתקדם. רגליי התקדמו מהר ומהר יותר ללא שליטתי, אבל עדיין לא רצתי. "נשמי עמוק"! אמר המפקד שלי באוזנייה. ניסיתי לנשום עמוק, אך כל מה שיצא,