תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

2024 - יוני 13 תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - השנה ה

35

'איפה אתם מרגישים בבית?' - בחן 12 לירון שוולב בת

איפה אתם מרגישים בבית? הרבה זמן לא חשבתי שיש לי מקום שהוא מרגיש לי כמו הבית. לא הבנתי מה המקום שהוא שלי, עד שלפני כמה ימים אמא שלי ואני ישבנו על הספה ודיברנו. ״תגידי״ היא אמרה ״הבית שלנו מרגיש לך כמו הבית?״ בהתחלה לא ידעתי איך לענות לה אבל חשבתי על זה קצת ואז עניתי ״את זוכרת שהלכנו למוזיאון שמלות שהיינו בו שנה שעברה? שם הרגשתי בבית״. המשכנו לדבר על זה קצת ואז היא אמרה לי שאני צריכה לכתוב על זה ספר. אני עדיין לא בטוחה שזה רעיון טוב אבל הנה אני. מאז שהייתי בת שלוש רציתי להיות מעצבת אופנה. כולם תמיד אמרו לי ״עד שתגדלי את תרצי לעשות משהו אחר״. לא האמנתי להם, הייתי בטוחה שאני אהיה מעצבת אופנה. הייתי מציירת שמלות במחברת שלי בשיעורים, הולכת לחוגים שונים לעיצוב אופנה, תופרת בגדים, מתחננת להורים שלי לקנות לי מכונת תפירה משלי, מחליפה בגדים חמש פעמים ביום סתם בשביל הכיף ותמיד אבל תמיד חולמת בהקיץ על החיים שלי כמעצבת ראשית בחברת עיצוב גדולה. יום אחד הלכתי לגן עם קשת של נוצות טווס בשיער וילדה אחת קראה לי חמורה. זה לא עצר אותי, עד כדי כך הייתי נחושה. זה היה החלום שלי מאז שאני זוכרת את עצמי. עד שהבנתי שאני אף פעם לא אגיע לשם. אני עוד זוכרת בפירוש את היום שבו הסתכלתי במחברת עיצוב שלי ואמרתי לעצמי, ״אני לא טובה בזה״. זה גמר אותי. עיצוב אופנה לא היה רק התחביב שלי, זה היה חלק ממני, הדבר שעשה אותי מי שאני. קשה לי לכתוב את זה. ההורים שלי אומרים לי שזה חשוב שאני אכתוב את זה אבל אני פשוט לא מבינה, כי ממש עכשיו כשאני כותבת את זה אני פשוט רוצה לבכות. אבל אני לא יכולה להפסיק. אני מרגישה שאני חייבת לעשות את זה, ועם כמה שזה כואב, זאת האמת. אני יודעת שזה נשמע כאילו אני סתם מכניסה לעצמי רעיונות לראש ואני בעצם טובה בעיצוב, כי הרי אם זה כל כך חשוב לי לא כדאי לי להפסיק רק בגלל זה. ואולי זה נכון אני לא יודעת. אבל אתם בטח לא יודעים מה זאת ההרגשה הזאת כשאתה מבין שאתה לא טוב בדבר שעושה אותך שמח, הדבר שגורם לך לקום בבוקר, התשוקה שלך. אתה לא יכול פשוט להתעלם מההרגשה ולהמשיך הלאה. פשוט אי אפשר. שכחתי מההרגשה הזאת להרבה זמן כי פשוט הפסקתי לחשוב על עיצוב אופנה. עד שבתחילת השנה התחלתי לראות את הסדרה ״אן עם הצמות״ עם אמא שלי. ברגע שהתחלתי לראות אותה התאהבתי בתקופה, )למי שלא יודע, הסדרה מבוססת על ספר שהתרחש בתקופה הויקטוריאנית( האווירה, המקומות, הדרך שהם דיברו, אבל יותר חשוב, האופנה. השמלות, התסרוקות, האביזרים, פשוט מדהים. בתוך שניות ההרגשה הרעה שלי התחלפה בחיוך, העצב בשמחה, ותחושת הריקנות באהבה חדשה. בערך חודש אחרי שסיימנו את הסדרה גיליתי שיש אנשים ברשתות החברתיות שחולקים את אהבתם לבגדים עם העולם, ושם, בעזרת משפיענית אחת בטיק טוק, גיליתי את עולם הצבעים. כל סרטון שלה הוא פשוט פצצת אנרגיות וצבעים מדהימה. אני לא יכולה לתאר את השמחה שהרגשתי בפעם הראשונה שראיתי את אחד הסרטונים שלה. משם גיליתי עוד ועוד משפיענים שמשתפים את סגנון הבגדים שלהם עם העולם. עד עכשיו יש לנו שלושה חלומות שכרוכים באופנה; גיל שלוש- להיות מעצבת, גיל אחת עשרה-ללבוש שמלה