תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

החוט המקשר

41

החוצה אל הטבע לבדה, תתנתק קצת מאורי ותהיה עם עצמה. היא דאגה שתאכל כמו שצריך, שתלך לקבוצת תמיכה לבנות ובני זוג של נפגעים ונפגעות. טליה טיפלה באורי ואיריס טיפלה בטליה.

נתן הלך ודעך, "כאילו נגמרה לו הבטרייה סופית והמטען לא משהו", אמרה איריס כשראתה אותו לראשונה מחובר למכשיר אקמו. מדי יום הלכה טליה לבקר את נתן אחרי שאיריס הייתה יוצאת חזרה הביתה, משתדלת שלא לפגוש בה. איך יכלה לספר לה שאורי מתקדם ממש ותכף ייצא הביתה ושאפילו הטיפול הפסיכולוגי מאוד עוזר, בזמן שכל מה שנותר לאיריס לעשות זה לחכות שזה ייגמר עבור נתן? אבל איריס לא ויתרה לה, היא עדיין בדקה שהיא אוכלת, דאגה שתצא לטבע. "איך את מצליחה להחזיק מעמד ככה?" שאלה אותה אחרי שהרופא אמר שנתן ככל הנראה לא יחזיק מעמד עד הבוקר. "מה עוד אני יכולה לעשות? אני לא יכולה להחזיר את הזמן לאחור, אני לא יכולה לכעוס עליו שהוא אידיוט כי הוא לא הלך להיבדק כבר מזמן, אני רק יכולה להמשיך לשבת לידו, להזכיר לו זיכרונות משותפים וגם להגיד לו שהוא אידיוט שהוא לא הלך לרופא כמו שהיה צריך, אבל זה לא יחזיר אותו אליי אז אני עושה הכול כדי להיות איתו כמה שאפשר עד הסוף וגם להמשיך בחיים שלי. "אני רוצה שתצטרפי לחוג שאני מעבירה. יצא לך פעם לתפור?" טליה הייתה קצת המומה מהשינוי בשיחה. "אף פעם לא ניסיתי, אני לא בטוחה שיש לי יכולות כאלו", השיבה. "אני חושבת שזה בול מתאים לך. את צריכה להכיר עוד אנשים, לא מהחבורה של אורי, אנשים חדשים, יש אצלי בחוג בנות מקסימות שישמחו להכיר אותך". "אחרי שאורי ייצא מכאן ויסתדר בבית, אני מבטיחה לבוא לניסיון", אמרה וחשבה בלבה שכנראה לא יהיה לה זמן לזה. שבועיים אחרי השיחה הזו, שלושה ימים אחרי שאורי בילה עוד סוף שבוע בבית עם המשפחה הקרובה, ואחרי שהרשתה לעצמה לחזור לישון קצת במיטה שלהם בבית, כי אורי כבר ישן לילות שלמים בלי להתעורר בבעתה, צלצול הנייד שלה העיר אותה. מאז אותו לילה של הפציעה, דאגה ללכת לישון כשהנייד במצב צלצול, כדי שחלילה תפספס שיחה. שנתה הייתה קלה וכבר בצלצול הראשון הרימה את המכשיר וענתה. "טליה? זו עדי מלווינשטיין, אורי לא מרגיש כל כך טוב, את יכולה לבוא?" היא זינקה , היא זוכרת את זה במדויק כי רוב הסיוטים 2:41 מהמיטה. "אני כבר יוצאת". השעה הייתה של אורי התרחשו אחרי השעה שתיים וחצי בלילה. אף אחד לא ידע למה, אבל היא ניחשה שזה בגלל זמן הפציעה שלו. היא התלבשה במהירות, מתורגלת בנסיעה, הגיעה במהירות ונכנסה לבית החולים. הדקות הבאות נדמו לה כשעות של גיהינום עלי אדמות. היא לא הבינה למה הדס בוכה בהיסטריה, למה נאווה ודן מתייפחים, 'מה בכלל המשפחה של אורי עושה שם באמצע הלילה, בשביל מה קראו להם, זה רק ביעותי לילה', חשבה לעצמה. ואיריס, איריס הייתה שם גם בעיניים אדומות, איריס שאף פעם לא בכתה מדבר, גם לא