תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

מוטי בזוקה

45

היה בסדר, אבל שעמם שם והיו קצת בלאגנים למה אחד שם היה לו דיבור נגוע והמפקד שלי החליט להעביר אותי. התבאסתי, אבל הוא אמר שאני חייל מעולה ורוצים לתת לי תפקיד מעניין. וואלה, בחיים שלי אף אחד לא אמר לי שאני מעולה. אבא שלי תמיד אמר שבסוף אני אגמור פועל זבל. בהתחלה הייתי נבהל ומשתתק אבל שגדלתי התחלתי לענות לו. "אתה מוכר בחנות נעליים וזה ממש שיא הקריירה, אבא." אחרי הסטירה שהוא הביא לי הפסקנו לדבר. הפתיעו אותי בצבא. שלחו אותי לעשות קורס נשקייה בעיר הבה"דים בדרום. כזה מקום מבאס לא ראיתי הרבה זמן. באמצע המדבר, נסיעות ארוכות גיהנום אבל אמרתי לעצמי 'מוטי, רוצים לקדם אותך, אז תן לזה סיכוי.' האמת, גם חשבתי להראות לאבא שלי, הנה תראה אני לא הילד זבל שחשבת. בהתחלה אמרו לי שאני אהיה מאחזק נשק. לא הבנתי מה רוצים. מה זה בכלל מאחזק. אתה מחייך, נשמה, אבל באמ'שלי לא שמעתי את המילה הזאת בחיים. מה אני נחמן בן יהודה, ההוא? בהתחלה, נשבע, לא הבנתי מה הקורס. אבל וואלה, הייתי בסדר וכל העניין הזה עם הנשקים תפס אותי. הייתי מפרק ומרכיב נשק הכי מהר בקורס ולמדנו גם על מקלעים כבדים ואפילו עשו לנו קורס על טיל שנקרא מטאדור. בהתחלה אמרו לי שלומדים על מפצח האגוזים. וואלה, לא הבנתי על מה מדובר. למה צריך מפצח אגוזים בצבא? בסוף הבנתי שזה הכינוי שלו. היה מגניב ממש. סיפרתי לחבר'ה שהחזקתי טיל כתף וגם ראינו איך יורים בו. בהתחלה הם לא האמינו. היו מסתלבטים עלי. "יא דבע, מי יתן לך להחזיק טיל?" ואז היו מורידים ראשיות אחד לשני. חבורה של מפגרים, באמ'שלי. אחרי הקורס שלחו אותי לבסיס סירקין ליד פתח תקווה. הנסיעות היו מבאסות אבל הייתי יושב בפאנן שלי על הרכבת, לפעמים ישן קצת אבל רוב הזמן בטלפון. יש לנו אחד אלירן שכל ערב היה מבלה במקום אחר וחוזר עם סיפורים שרק לאלירן יש. היה שולח לנו בווטסאפ והייתי נקרע. הייתי אומר לו "אלירן, צריכים לעשות עליך תכנית 'הסיפורים של אלירן'." לפעמים אנשים ברכבת היו מבקשים ממני להחליש את הרמקול. למה מה קרה? זה אלירן! הייתי מסתכל להם בלבן של העיניים ואומר "אי אפשר להחליש." ואז הם היו מסתכלים הצידה. אנ'לא רוצה להיות מניאק, אבל את אלירן לא מחלישים. בסירקין הביאו אותי לבניין של קומה אחת שהיה ריק, לא היה בו כלום. אמרו לי שעד לפני כמה ימים הייתה כאן יחידה מיוחדת, משהו סודי ושלא הרשו לאף אחד להתקרב לפה. היו גדרות ובטונדות ואי אפשר היה להציץ לאזור הזה והיו מלא שומרים. היו כאן חיילים והכלבים שלהם, גם אמרו לי שהיו פה מאבטחים ועכשיו הם עברו לבסיס אחר. אחד, ירון, אמר לי שהיו עושים כאן ניסויים סודיים. יאללה, בסדר, מפגר. חבל שלא עשו לך ניסוי על . המח כל הנשק הקל 16 ניקיתי את שלושת החדרים והתחלתי לקבל נשק. תבורים, נגבים, מ לחדר אחד, תחמושת בחדר השני ובחדר השלישי מטאדורים. בכל חדר שמו מנעולים, אזעקות, מצלמות, כיסו את הבניין בגדר תיל, וואלה – באמ'שלי אי אפשר היה להיכנס לשם גם אם נורא רצית. אמרו לי שפעם פרצו להם ובגלל זה כל הבטיחות כאן. שהסבירו על הטילים, אמרו לי שלטיל שיורים מהכתף פעם קראו לו בזוקה. נגנבתי מצחוק. הנה אני מוטי בזוקה מטפל בבזוקות. הייתי מחתים חיילים על ציוד, מקשקש קצת, לפעמים היו באים אלי לקפה כזה, אבל אחרי . אהבתי להיות 16 חודש הייתי משועמם. החלטתי לתלות קצת תמונות בחדר של המ בחדר החשוך הזה, היה שם מזגן חזק וישבתי שם הרבה ושיחקתי בטלפון. איך שאני בא