תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

השריקה האחרונה

7

היא שאנחנו יהודים, ולכן איננו חוגגים את ערב החג באופן מיוחד. בחג המולד נסתובב באזור כי לונדון מלאה בקישוטי חג מולד יפהפיים. היא הנהנה אליי בחיוך, רשמה אותי לערב חג המולד והתרחקה ממני במבוכה. למחרת, בערב חג המולד, עבדתי. בתשע וחצי בערב, כאשר בחוץ כבר היה חושך ואפילו ירד מעט שלג, סיימתי לעבוד והתארגנתי לצאת הביתה. יצאתי אל הרחוב הקר והלכתי לכיוון הרחוב הראשי לתפוס אוטובוס. לא ראיתי אוטובוסים ברחוב, ואז נזכרתי שבדרך כלל אין הרבה אוטובוסים בערב חג המולד כי גם נהגי האוטובוס בבית. רציתי לקחת מונית, אבל גם מוניות לא היו ברחוב שבדרך כלל מלא באוטובוסים ובמוניות. החלטתי ללכת הביתה ברגל. אני גרה רק שישה רחובות מתחנת המשטרה, והשלג היה קל. חששתי מהרוצח השורק אבל לא הייתה לי דרך אחרת להגיע הביתה וגם בחלק כלשהו בי האמנתי שאפילו לרוצח הסדרתי הזה יש תוכניות לערב חג המולד. הרחובות היו כמעט ריקים מאדם. פעמים אחדות ראיתי אדם או שניים ברחובות, שבדרך כלל כל כך הומים ומלאים באנשים. הלכתי שלושה רחובות במהירות הולכת וגוברת, כמעט התחלתי לרוץ מפחד ומרצון להגיע כבר הביתה. בראשי חזרתי אחרי המילים "אני הבלשית, שרה מרישל, ואיני מפחדת מהרוצח השורק! אני הבלשית שרה מרישל, ואיני מפחדת מהרוצח השורק! אני הבלשית שרה מרישל, ואיני מפחדת מהרוצח השורק"!!! בראשי כבר הפכו המילים לצעקה כדי לגבור על המחשבות שלי, שהרגישו כמו לחישה מצמררת: "הרוצח השורק יעשה לך בדיוק מה שהוא עשה לג'ורג' לוקסמור". הרחוב הרביעי זה קרה כשהגעתי לרחוב הרביעי. למרות הפחד עצרתי להסדיר את נשימתי וניסיתי להירגע, אבל היה צליל, שהפריע לי להתנתק מהמציאות ולהרגיע את עצמי. זה היה כמו פזמון חג שמח שמושכים את המנגינה שלו כך שהוא איטי. הצליל הזה עשה לי צמרמורת והרגשתי כאילו אני מכירה אותו, אבל הייתי משוכנעת שמעולם לא שמעתי את הצליל הזה. תהיתי מאין אני מכירה את הצליל, והרגשתי שהוא מתקרב ואז נזכרתי: "זה צליל, שמתאים בדיוק לתיאור של העדים לשריקה של הרוצח השורק״! נבהלתי כל כך עד שלא יכולתי לזוז. אבל אז התחלתי לראות את המנורות ברחוב כבות זו אחרי זו ושמעתי את צליל משיכת החוטים. הרוצח השורק התקרב יותר ויותר. כפיתי על רגליי לרוץ עד לשיח בצד השני של הרחוב, וצללתי אל תוך השיח במהירות. דרך כמה חורים בשיח הבטתי במתרחש. ידעתי שלא כדאי לי לראות את מה שיקרה בהמשך, לא משנה מה יקרה, זה יהיה רע, רע מאוד. למרות זאת המשכתי להסתכל, לפעמים לא לראות קשה יותר מלראות את הדברים הקשים. פתאום הבנתי כמה קשה היה לעדים לרצח של הרוצח השורק לספר את הדברים הנוראיים, שראו. הייתי מבועתת באותו הרגע, והלב שלי הלם במהירות. מלבד זאת ידעתי שהרוצח השורק בא לרצוח אותי. לא יכול להיות שזה סתם צירוף מקרים שאני ברחוב, שהוא פועל, בו בזמן שהוא פועל בו. רציתי להתקשר למשטרה אבל לא יכולתי, הצלילים היחידים, שהיו ברחוב, היו הצלילים, שהוא הפיק, והוא היה שומע מיד אם הייתי מתקשרת למשטרה. ראיתי לשניות ספורות את הצל שלו, הצל של הרוצח השורק, ולא הצלחתי להבין שום דבר על המראה שלו מכך. נוסף על כך לשריקה המתמשכת, שלא הפסיקה ולו לרגע מאז שהתחלתי לשמוע אותה ולצלילי החוטים של המנורות, הנמשכים מטה, שמעתי את הצעדים הכבדים אך השקטים יחסית של הרוצח השורק ברחוב. הרחוב נעשה חשוך יותר ויותר, ואז היא הופיעה בריצה. ראיתי שהיא צורחת, אך צליל לא בקע מגרונה. אחריה המשיך ללכת ולשרוק הרוצח השורק.