תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

72

לצעוד או לרכוב? זו השאלה

והניעה את השיבולים שבצדי הדרך, המוני קוצי ברקן שפרחו בסגול, יצרו לשדות השיבולים מעין מסגרת. הגעתי לגשר שמעל נחל אלכסנדר, הקרוי היום "גשר עץ האהבה", שתמיד מזמין עצירה. נחמד לעמוד על הגשר ולהביט במי הנחל, מידי פעם רואים בהם יצורים היוצרים מערבולות. מספרים שזקני עמק חפר, תינו אהבים בצילו של האקליפטוס הסמוך לנחל ומכאן השם: "גשר עץ האהבה". על הגשר נמתחה רשת ועליה תלויים מנעולים, שהם חיקוי לכמה מקומות בעולם בהם נתלים על גשרים מנעולי אהבה, המסמלים את הקשר ההדוק בין בני זוג. אצלנו בעמק, המטרה קצת הוחמצה והמנעולים שנתלו מסמלים את גמר כיתה יב' של אחד היישובים, שזה לכשעצמו בהחלט אירוע ראוי לציון. בעוד אני תופסת שלווה ומתבוננת במי הנחל, העכורים מאוד, יש לומר, רעש מוכר הפר את השקט ו"ידידי" עם מצנח הרחיפה שוב חג מעל ראשי. נפנפתי לו לשלום, הפעם במלוא הביטחון. איכשהו הרציונל חזר ואפשר לי להבין, שהוא לא מהווה סכנה. בסמוך לגשר כמה שולחנות פיקניק וליד אחד מהם, עצרה חבורת רוכבי אופניים שנראו ממש מקצוענים. גם האופניים וגם הלבוש של הרוכבים, העידו על מקצוענות. טרם חנו, הם חלפו על פניי עם חיוך רחב ואני מיד חשבתי, איזה מזל שלא פגשו את האופניים החלודים שלי. הפעם, הגשר היה התחנה האחרונה, לא המשכתי לאגמון ושבתי על עקבותיי. בתום מסעי, ברכתי על ההחלטה, להשאיר את האופניים בבית. כבודם במקומם מונח ואולי הם ימשיכו לשרת אותי בתחומי הקיבוץ. במחשבה שניה, נראה לי שהגיע הזמן לתרום אותם למוזיאון אופניים, תם זמנם, אני אמשיך לצעוד מדי בוקר ולברך על הזכות שנפלה בחלקי לגור באזור מלא קסם, המשרה רוגע ושלווה, שכל כך נחוצים לנו, במיוחד בתקופה האחרונה.

צילום: רן פרחי, רשות ניקוז ונחלים שרון