תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

יום אחד איתה

75

שמאפשר לזוג לבחור בדרך של שלום-בית ולגשת לגישור, שניה לפני שמפרקים את החבילה ומתגרשים. איתה הגיע, חיוור ורזה, חסר חיות לחלוטין. כמו בפעם שעברה הייתי למטה, אני והסיגריה חברתי הטובה, על אף שהשעה הייתה כבר שעת צהריים, זו הייתה סיגריה של אחרי ארוחה דשנה בגמ"ח ברחוב ליד, מקום שהאכיל את דרי הרחוב ואת הרבנים הקמצנים המתנדבים. איתה הגיע ולא הסתכל לכיווני. כיביתי את הסיגריה ומיהרתי להיכנס למעלית איתו "רזית אה?" "מה?" "אני אומר, שרזית מאז שהיית פה לקבוע תאריך לחתונה? זה מהאישה?" "אתה זוכר אותי? אתה בטח רואה מיליונים כמוני" "לא כמוך" "וואלה" איתה היה נבוך כאילו אמרתי משהו לא במקום, הוא סידר את חולצת הטישירט שלו שתיראה על פניו פחות מקומטת אך ללא הצלחה. פניו, המקומטים כמו החולצה, הביעו עייפות גדולה ועוד משהו, כנראה רחמים עצמיים, כי המבט שלו גרם לי להוביל אותו היישר אל שולחני ופצחנו בשיחה קולחת על כך שהוא והדס מתגרשים, קצת פחות משנה אחרי שנישאו. "ועל שלום בית, שמעת? יש על מה לדבר עם האישה, חביבי?" לפעמים אני מדבר בשפה גבוהה גבוהה שתיתן חשיבות עליונה למעמדי בסיטואציה. "אין על מה לדבר ואני לא מעוניין לדבר. אני רוצה לסיים עם זה כמה שיותר מהר" "האם מותר לי לשאול מדוע?" "זה לא מאוד משנה" איתה אמר ומבטו נמנע מלהביט בי "זה משנה מאוד, זה חשוב לנו, לאלוקים ולי, להבין מה קרה בין זוג כה צעיר שמחליט לפרק את ברית הנישואין" איתה כנראה נבהל כשהכנסתי למשוואה את בורא עולם ובמבט מושפל ענה חלושות "היא בגדה בי" "איך הדבר נודע לך?" איתה חלק איתי בראשי פרקים את סיפור הבגידה, הוא חשב שהוא מפתיע אותי, אבל חברים, אני כבר שמעתי הכל. אין דבר שלא מספרים לרב או למישהו שחושבים שהוא רב, בגילוי לב שלא נראה בשום מקום אחר, אפילו לא על ספת הפסיכולוג, כמו שאתם אומרים. כשירדנו למטה, איתה ואני, חיכה לו אחד החברים שלו, עוזי עורב. לימים גיליתי שאיתה קורא לו ככה כי הוא דמה מאוד לעורב, שיער שחור עוטף את ראשו מכל צד, אף נשרי וציסטה בגרון שגרמה לקולו להישמע כמו קרקור קורע של עורב. עוזי עורב חיכה מחוץ לרבנות לנסוע יחד עם איתה למשמרת שלו, בעוד אני ואיתה לחצנו ידיים לפרידה. קבענו שיגיע לספרייה הקהילתית מול בית הספר לקולנוע סם שפיגל, ביום שלישי באותו שבוע. איתה הבטיח שינסה להגיע ולי לא היה ספק שאראה אותו בפתח הספרייה כשנכנס יחד לשיעור החזני הקבוע, כזה שחילונים רבים מגיעים אליו כי שמעו מחבר של חבר שזה מכניס טהרה ועוזר לפתור שאלות קיומיות. עטוף במעיל שחור וצעיף שחור עמדתי ברחוב מנורה במדרחוב מואר חלקית ושקט