תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

2024 - יוני 13 תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - השנה ה-

91

'סוזאנה' טליה הירש - עולש

שנה ובו גידלתי את ילדיי. 15 השבוע, עליתי לגבעה הכי יפה, במקום בו גרתי במשך כ- עליתי אל בית הקברות של הישוב. בינות לעצי האורן הענפים ומרבדי הרקפות המרהיבים, הפורחים בסיומו של החורף הקצר, זרועות מאות מצבות, של תושבי הישוב, שחיו בו בעבר, גידלו בו את משפחותיהם, רקמו חלומות, והפליגו לעולמות אחרים. טיילתי בין השבילים השקטים והפסטורליים של בית הקברות, עד הגיעי לקברו של האיש אשר אהבתי, אבי ילדיי, שנקטף בשיא חייו, טרם הצליח לממש את חלומו, לבנות בית למשפחתנו הצעירה, הוא כל כך רצה בית על הגבעה בישוב וקיבל את מבוקשו, בטוויסט נוראי של החיים. עמדתי לרגעים מול קברו הוותיק, ראיתי את התיישנותה של האבן המוצבת מעליו ועליה חרוטה המילה "אהבנוך". כשנפרדתי ממנו, בלווייתו, היו על הגבעה הזו, רק שנים והגבעה, שובצה במאות מצבות 31 קברים. ישוב צעיר ומלא חלומות. מאז חלפו 9 נוספות. עברתי לקברו של האח המאומץ של בני בכורי, עלם חמודות, שנהרג בתאונת אימונים, שנה. משפחתו, ממשיכה לגור בישוב וממשיכה לטפח את מקום מנוחתו 21 בצבא, לפני האחרונה. הנחתי על קברו אבן קטנה והמשכתי אל עבר אזור חדש שלא היה מוכר לי, בגבעה היפיפייה והעצובה הזו. שם, אחרי חיפוש קצר, מצאתי את מבוקשי. קבר טרי שנחפר רק לפני יומיים, אדמתו חפורה ולחה, ועליו מונחים זרי פרחים נבולים, כשאת אחד מהם מעטר סרט רחב, עליו כתוב, צבא ההגנה לישראל. שלט קטן עליו כתובים בטוש שחור מספר גוש וחלקה, והשם, סוזאן גפני. הלב החסיר פעימה, הראש הסתחרר מעט ועיניי התמלאו דמעות, לא רצוניות. עד לאותו הרגע, בשיח הפנימי שהתנהל בתוכי, היה איזה קול קטן, שאמר, " לא, זה לא יכול להיות. זה בטח טעות". אבל, המציאות, אינה משקרת, וכשעמדתי מול הקבר הטרי, היא טפחה על פניי במלוא , סוזאן גפני, או כמו שאהבתי לקרוא לה "סוזאנה", הלכה לעולמה. 71 עוצמתה, בגיל החזירה נשמתה לבורא. הפליגה לעולמות של מעבר. תם הטכס. תם אך לא נשלם. עמדתי לבדי, בתוך התמונה הסוריאליסטית הזו של טבע, שכאילו צוירה במכחולו העדין של צייר רומנטי, מוכשר, משובצת במאות עדויות של חלומות מנופצים, של אנשים שהיו ואינם עוד, ובכיתי את עצמי לדעת. בכיתי על אובדן בטרם עת, בכיתי על חברות שנקטעה, בכיתי על עוולות שלא תוקנו, על משקעים שלא נוקו ובעיקר בכיתי על כל הזיכרונות שלי מסוזאן גפני. שנים, יומיים לפני בר המצווה של בני הצעיר. החלטנו לערוך את 25 הכרתי אותה לפני האירוע בחצר ביתנו, בישוב, בחוג מצומצם של משפחה וחברים, לשם כך לקחתי חופשה של מספר ימים מהעבודה, ובעזרת חברות קרובות בישלנו ואפינו עפ"י תפריט שהכינותי מוזמנים. בעודנו עסוקות בהכנות קדחתניות, לאירוע, אני שומעת דפיקות 120 מראש, לכ- נחושות על דלת ביתי. אני פותחת את הדלת ובפתח עומדת אישה גדולת ממדים, עם תווי פנים חדים ונחושים ובלבוש ביתי מרופט.