תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

92

סוזאנה

בקול גבוה ועמוק, היא מציגה את עצמה ואת סיבת הימצאותה על מפתן ביתי: " שלום, שמי סוזאן גפני ואני עורכת ספר לזכרו של עימד עומאר" " משפחתו, אמרה לי, שבעלך היה חברו הטוב בצבא ושכתבת שיר לזכרו". " אשמח לשלב את השיר בספר שאני עורכת". לרגע, נותרתי ללא מילים. המעבר מההכנות לאירוע של בני, למותו של עימד עומר, שהיה מפקד נערץ בקבע, חברו הקרוב של האיש שלי, ונהרג בפעילות מבצעית בגבול עזה, והימצאותה של אישה שאינני מכירה על מפתן ביתי, בלבלו אותי. הסברתי לסוזאן, שאנחנו לפני אירוע גדול ושאשמח לסייע בידה לאחר חלוף האירוע. החלפנו טלפונים והבטחנו להיפגש בהמשך. ימים לפני האירוע, הופיעה סוזאן בפתח ביתי עם זר ענק של פרחים וסלסלה גדולה של 3 כ- שוקולד מובחר. כששאלתי לכבוד מה, ענתה לי בקולה החזק והפסקני, " מה זאת אומרת, לכבוד מה"? " לכבוד בר המצווה, כמובן". עוגות מפוארות 10 " ובנוסף, סדרתי לך גם את הקונדיטורית של הישוב, שתכין לך, במתנה, ליום האירוע. הנה מספר הטלפון שלה, דברי אתה, היפגשי אתה ותחליטו יחד איזה עוגות את רוצה". נותרתי פעורת פה ושמוטת לסת. זו הייתה פגישתי השנייה עם האישה והראשונה עם הלב הענק שלה. היא ידעה שאני אלמנה עם שני ילדים, שמתמודדת עם קשיים כלכליים ומיד עם הכרותה איתי, היא בחרה להושיט יד, ללא מילים, ללא התייעצות, מבלי שהוזמנה, כלל. כזו הייתה. שנה. היא הייתה האחות, 25 כך הכרתי את סוזאן, ומכאן התפתחה חברות הדוקה של כ- שלא הייתה לי. היינו בקשר יומיומי. נפגשנו כל יום, אכלנו, טיילנו, צחקנו, בכינו, רבנו, כעסנו, גידלנו את ילדינו יחד ואפילו גרנו יחד, לתקופה קצרה. למדתי להכיר אותה עד לנימיה הדקים, לפרטי פרטים. למדתי לקרוא אותה לפניי ולפנים ולדעת מהם מחשבותיה הכמוסות ביותר וכך גם היא. סוזאנה היתה אישה של אנשים. יכולנו לנסוע לקצה העולם, לפגוש שם מישהו והיא, מיד הייתה מתחקרת אותו, כמו חוקרת שב"כ מדופלמת ובדרך כלל, הייתה מוצאת מכרים משותפים לשניהם. זה קרה בכל פעם שנסעתי אתה לכל מקום בארץ. היכולת המופלאה סת וחודרת לפרטיות, ליצור קשר מידי, פתוח ’ שלה, שלעיתים נראתה לי כחסרת טקט, מנג וחסר מעצורים, עם אנשים בלתי מוכרים, הייתה משאירה אותי חסרת מילים, בכל פעם מחדש. עם הזמן למדתי את סיפור חייה המורכב והקשה, והערצתי לאישה הזו הלכה והתעצמה. . האם ילדה לאביה של סוזאן גם 17 סוזאן, נולדה לאמא ממוצא מרוקאי, כשזו הייתה רק בת אח שהיה קטן ממנה בשנתיים. כישורי האימהות שלה לא היו קיימים וכל מה שעניין אותה היה לצאת לבלות בלילות, לשחק משחקי קלפים, לשתות ולחגוג. ההזנחה של שני ילדיה הלכה וגדלה עד שמוסדות הרווחה התערבו והוציאו אותם מחזקתה. האח הקטן, הועבר לסבתא ושם גדל, סוזאן הועברה למוסד לילדים בסיכון. עד שזה קרה, היא סבלה מהזנחה רגשית, פיזית ופסיכולוגית וחוותה אלימות קשה מצד האם.