תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

סוזאנה

93

)זכור לי סיפור שהיא סיפרה לי, איך כשהייתה בשנות נערותה, אמה רדפה אחריה ברחוב והכתה אותה מכות קשות עם עקב חד של נעל, על ראשה(. החיים במוסד לא היו קלים וסוזאן הייתה עומדת שעות ארוכות, ליד עץ שצמח שם, מחכה לאביה, אליו הייתה קשורה מאוד, שהיה מגיע מידי פעם לבקרה. או אז, הייתה נצמדת אליו, בוכה ומתחננת שייקח אותה משם אליו )הוריה היו גרושים(. לימים האב התחתן ואכן לקח אותה אליו אך תלאותיה של סוזאן לא תמו. אמה החורגת לא אהבה אותה והפכה אותה לשפחה בביתה. סוזאן הייתה חייבת לנקות את הבית ולסיים לפני חזרתה של האם החורגת הביתה מעבודתה. אם היא הייתה חוזרת ורצפת הבית לא הספיקה להתייבש, מנת חלקה של סוזאן הייתה מכות קשות עם מקל של מטאטא, בכל חלקי גופה ובעיקר בכפות רגליה עד שהתקשתה ללכת. כך עברו עליה ימי ילדותה. כאשר בגרה סוזאן והגיע זמנה להתגייס, נבחרה, בגלל מוצאה ושליטתה בשפה המרוקאית, לחיל המודיעין, שם שירתה, בסדיר ובקבע, בהצלחה רבה, כיד ימינם של בכירי החיל, באותה עת. היא נחלה הצלחה רבה והייתה שותפת סוד להרבה מהלכים מודיעיניים חשאיים ביותר. אלה היו שנות הפריחה שלה, בהן עזבה, מאחור, את ילדותה האומללה ונכנסה אל תקופה של הצלחה מקצועית, פריחה חברתית ותחילת הגלדת פצעי ילדותה. היא עברה להתגורר בדירת חדר בתל אביב, שלימים הצליחה לרכוש ולהפוך אותה לבסיס יציבותה הכלכלית. היא הייתה ממבקרי הקבע של פאב "הבקתה" המיתולוגי, שם הופיעו, , מיטב אומני הארץ של אותן שנים. ערבי השירה בציבור והריקוד על 90 וה- 80 בשנות ה השולחנות היו מהידועים והמפורסמים באותם ימים, היא יצאה ובילתה עם כל מפקדי צה"ל של אז והייתה עטופה בחברים וחברות בכל שעות היממה. כדי להשלים הכנסה ולייצב את מצבה הכלכלי, סרגה סוזאן בגדים במכונת סריגה ומכרה אותם לבוטיקים הנחשבים ביותר בתל אביב. היא חשבה שחייה עלו על מסלול של יציבות פריחה ושגשוג. אך למציאות היו תכניות אחרות עבורה. היא הכירה בחור, שנראה נחמד ואוהב והחליטה להתחתן אתו. הם נישאו בחתונה צנועה ופתחו בחיים משותפים. לאחר כשנתיים נולדה להם בת קטנה ומקסימה ולמרות שסוזאן לא ראתה נחת בנישואיה והבינה שעשתה טעות, היא עשתה ככל יכולתה כדיי לייצב את נישואיה ולבנות בית לבתה, כזה שלא היה לה. אך במלאות לבתה שנת חיים אחת, הסתבר שהקטנה חלתה בסרטן אלים וקטלני, ומספר חודשים לאחר הגילוי נפטרה הקטנה וחייה של סוזאן חטפו מהלומה נוספת. נישואיה המעורערים הגיעו לסיומם. הסיבה היחידה לקום כל בוקר ולהמשיך, הייתה חזרתה לצבא, לתפקיד חשאי, במודיעין, בו המשיכה שנים רבות עד שפגשה את פרק ב' של חייה, קצין מוערך ביותר בחיל, בדרגת סא"ל, רווק, המאוחרות לחייו, שחי חיים צנועים בבית אמו המבוגרת. סוזאן יצאה ל"מבצע 40 בשנות ה- חשאי" ליצירת זוגיות אוהבת עם אותו קצין ובמהרה, כראוי ליכולותיה, בנתה סיפור אהבה מהסרטים ושמעה "כן" ברור להצעת הנישואין שהציעה לו. שניהם כבר היו בשלהי שירותם הצבאי ובנו את ביתם ביישוב פסטורלי שגרעינו היה קהילת פורשי מערכת הביטחון, לשלוחותיה. כאשר ראו כי לא הצליחו להרות, החליטו, בהחלטה משותפת, לפרוש משירות פעיל, לאסוף את כספי הפנסיה המגיעים להם ומיד יצאו למבצע אימוץ חובק עולם. תוך תקופה קצרה אימצו בן ובת יפיפיים מאחת מארצות מזרח אירופה ובנו לעצמם משפחה יפה שהייתה כל כך חסרה לשניהם, כל השנים. הם הקימו לעצמם בית חלומות אוהב ויציב והכניסו לתוכו את כל מה שלא היה להם בשנות חייהם הנפרדים. אהבה, הערכה, כבוד הדדי, נתינה, יציבות נפשית וחומרית, מעגל חברים רחב ומגוון, תרבות עשירה, טיולים, כל אלה ועוד, היו עמודי התווך של המשפחה שבנתה לעצמה, סוזאנה, יש מאין. שנים. 2 והבת בת 4.5 כאשר הכרנו, היו ילדיה ממש קטנים. הבן היה בן-