תחרות הסיפור הקצר של עמק חפר - תשפ"ד 2024

94

סוזאנה

קירות ביתה הענק בן שבעת החדרים, היו ספונים באלפי ספרים שהיא ובעלה קראו לאורך שנים, בהם מאות ספרי היסטוריה, חובקת עולם וברקע נוגנו יצירות ידועות של מוסיקה קלאסית של גדולי היוצרים בתחום, מבאך וצ'ייקובסקי, דרך בטהובן וויוואלדי ועד ואגנר. כל אלה שכנו, כלאחר כבוד בשידה ענקית, בסלון ביתה, בה יכולת למצוא כל יצירה מוסיקלית שנוצרה, מימי הרנסנס ועד ימינו אנו. סלון הבית היה מלא בציורים שסוזאן, עצמה, יצרה בידיה המוכשרות. בשנים בהן היינו בקשר יומיומי, ראיתי אותה שולחת ידה ביצירת תכשיטים צבעונים, פסלים מגוונים, ציורים גדולים ועבודות פסיפס מורכבות. היא הייתה כמו נמלה עמלה, שידיה לא נחו לרגע. בין סיר בישול על הגז, להסעת ילדיה לחוגים, הייתה סוזאן עסוקה, מצאת החמה עד צאת הנשמה כשסיגריה ארוכה משתלשלת מזווית פיה ומלאכתה לא נעצרת לרגע. בין לבין, הייתה מקשרת בין אנשים שנעזרו האחד בשני, עורכת ספרים לחיילים שנפלו ומשפחותיהם חיפשו הנצחה, משתתפת בפוליטיקה המקומית ונותנת כתף למועמד כזה או אחר, במסעות בחירות לאורך השנים, משפצת רהיטים ישנים, שמצאה בפחים בזמן הליכת ספורט ברחבי הישוב והופכת אותם לשכיות חמדה בביתה. כאשר הגיעו חגי תשרי ופסח, הייתה סוזאנה מזמינה את אחיה ובני משפחותיהם, בני דודים ואותי לחגוג יחד. היינו יושבות יחד לתכנן את תפריט החג ואז מחלקות את תפקידים. היא, דרך קבע, הייתה מכינה תחתיות ארטישוק ממולאות בשר, גזר מרוקאי ואחריהם עוד מתכונים מהמטבח עליו גדלה. אני הייתי מצטרפת עם מתכונים משלי. ערב לפני החג, הייתה סוזאן פותחת שולחן ענק בסלון ביתה, מעצבת אותו ברוב פאר והדר, היו לה במטבח אינסוף מגירות, עמוסות באביזרי קישוט לאירועים שכאלה ועוד המון סטים וכלי שולחן תואמים. התוצאה הסופית הייתה, תמיד, שיקוף של אישיותה הצבעונית והסוערת וארוחת החג הייתה תמיד אירוע מהנה, משפחתי ומקרב, כמו שחלמה תמיד ולא היה לה בילדותה. היינו מאוד שונות באופיינו, באישיותנו ובאורחות חיינו. היא הייתה קולנית, ססגונית, חסרת גבולות ומודעות, נדיבה וחברותית, עד בלי די, רגשית, יצרית ונטולת עכבות, חסרת ביטחון ועמוסה ב"רגשי". אני הייתי, שקטה, נחבאת אל הכלים, אינדיבידואליסטית, רוחניקית כבדה, עמוסת גבולות ועכבות, שיפוטית וחסרת ביטחון. מרבית מכרינו המשותפים לא הבינו, את מהות ועוצמת הקשר בינינו אבל סוזאנה הייתה עבורי הרבה יותר מחברה קרובה. היא הייתה, שם עבורי בכל צמתיי חיי, שלא תמיד היו קלים. בכל פעם שנדדתי מבית שכור אחד למשנהו, היא הייתה מתייצבת כשבוע לפני, כדי לעזור לי באריזה והייתה עוזבת את ביתי החדש רק כאשר לא נותר ארגז אחד לפרק וכל התמונות תלויות על הקירות ואחרונת המפיות פרושה על השולחן וכל דבר מונח במקומו החדש. היא הייתה איתי בכל פעם שאושפזתי בביה"ח, מכל סיבה שהיא ולא עזבה עד שחזרתי והתמקמתי בביתי. ארגנה עבורי, במרפסת ביתה, מסיבת הפתעה, אליה הגיעו, חברות 40 ביום הולדתי ה- מכל שנות חיי, אמי, ילדיי וחבריי לעבודה, כשבשולי המרפסת היפה פרוש שולחן עמוס בכל טוב, יפה וצבעוני, כמו שרק סוזאנה ידעה לעשות. כשמצבי הכלכלי הורע, היא הראשונה שהציעה עזרה. כשנאלצתי לפרק את ביתי, למכור את רוב חפציי ולעבור לדירת חדר, חיפשה דרכים להציל את הפסנתר שקניתי עבור בני הצעיר שנים קודם ולהוביל אותו אל מקום מגוריו, בקצה השני של הארץ. שעות על גביי שעות היא ישבה איתי במרפסות ביתה או בביתי והקשיבה לסיפורי חיי. בכל יום שישי ידעה סוזאן שאני מבשלת עבור השבת והייתה מגיעה אל מטבחי, מחטטת