מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל

בקוריץ אחרי חמישים שנה • 17 פרק

המלחמה. הוא לא פירט מדוע ולמה. האוקראינים לא נוטים לדבר, יש להם הרבה מה להסתיר. בכיתי בכי מר. חששתי ששילמה בחייה על שעזרה לי. רציתי כל כך להודות לה, לקחת אותה לטיול בארץ ישראל, לפנק אותה, להראות לה לאן הגעתי הודות לה. נסעתי גם לכפר וילה. פגשתי שם אישה זקנה שזכרה אותי מהתקופה שגרתי בכפר. אז היא הייתה נערה צעירה, והיינו מיודדות. “כמובן שאני זוכרת אותך, ז’ניה”, אמרה לי, “אני זוכרת איך ששברת את שמשת החלון וברחת מאיוואן שרץ אחרייך עם הרובה בידו”. “גם אבא שלי ראה זאת”, הוסיפה, “והוא אמר לי: ‘הוא בחיים לא יתפוס אותה, היא רצה כמו טיל’”. “התפללתי בשבילך שאיוואן לא יתפוס אותך”, סיפרה לי. אני סיפרתי לה שאני יהודייה, והיא הופתעה מאוד, היא הייתה בטוחה שאני גויה. חשבתי בליבי על כל הז’ניות והגאלות שנותרו גויות גם אחרי המלחמה. אני הייתי בת שתים עשרה, ויכולתי לזכור מי אני, אך בוודאי היו רבות אחרות שהיו צעירות מדי מכדי לזכור. חיפשתי גם את הכפר סטרא-הוטא, שבו חייתי כגאלה עם משפחת בילבסקי. גיליתי שהכפר, שכבר אז היה קטנטן, לא קיים עוד, הוא נמחה מעל פני האדמה. אני חוזרת לקוריץ מדי שנה בשנה. הקבוצה שאיתי משתנה בכל פעם, חלק מהניצולים כבר הלכו לעולמם, ובכל פעם מצטרפים אלינו צאצאים אחרים מבני הדור השני והשלישי. אני זכיתי לבקר שם עם שני בניי, עם כלתי אתי ועם כמה מנכדיי: אורית, טלי, תומר וענבל. בנסיעות הללו אנו מבקרים לא רק בקוריץ אלא גם באתרים יהודיים אחרים, המשתנים מביקור לביקור: ), האנדרטה בבאבי יאר, הסמוכה לקייב, העיר Kiev בית הכנסת בקייב ( ), שם קבור הרבי נחמן מברסלב, העיר שפטובקה Uman אומן ( ), שם קבור הרבי פנחס מקוריץ, ועוד. לב המסע הוא כמובן Shepetovka ( הביקור בקוריץ. אנו מתכנסים במקומות העיקריים שבהם קבורים יהודי העיירה: בית העלמין היהודי וקברי האחים בקוזאק, בסוכובולה ובשיטני,

107