מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
בקוריץ אחרי חמישים שנה • 17 פרק
בקוריץ אני זקנה יותר, ורק הוריי נשארים צעירים לנצח. כעת אני מבוגרת מהם בהרבה, הם כבר בגיל של נכדיי. כשאני חוזרת מקוריץ, אני מתכופפת ומנשקת את אדמת הארץ. אנשים מסתכלים עליי בתמיהה אבל זה לא אכפת לי, אני יודעת להעריך את זה שיש לי מדינה לחזור אליה. אני חוזרת תמיד מרוסקת, מתעוררת בלילות ולא בטוחה איפה אני. אבל אמשיך לנסוע כל עוד אוכל, הרי הבטחתי את זה לאימא ולאבא. מי יודע אם כשלא אהיה פה, יהיה מי שייסע לבקר אותם.
קבר אחים
109
Made with FlippingBook Annual report