מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
ילדות בעיירה • 1 פרק
שבשני קצותיו תלויים דליי מים, ואם בעגלה הרתומה לסוס ועליה חבית מים גדולה. למשמע קריאותיהם היו נזעקות עקרות הבית וקונות מים למשק ביתן. אנחנו לא קנינו מים אלא שאבנו אותם בעצמנו ממעיין שנמצא במרחק כחצי ק”מ מביתנו. נהגתי ללכת לשם עם אחותי ואחי, כשכל אחד מאיתנו סוחב בידו דלי, ונזהר שלא להיתקל באבנים פן יישפכו המים ויהיה עליו לחזור למעיין. מכיוון שכמות המים הייתה מוגבלת, נהגנו להתרחץ רק פעם בשבוע – לכבוד שבת. חיממנו את המים על מדורה בחצר והתרחצנו בגיגית במטבח. בעיירה היה גם בית מרחץ ציבורי, ובו אמבטיות וחדרי סאונה, לכל מי שרצה ויכול היה להרשות לעצמו את הפינוק. בית השימוש היה ממוקם מחוץ לביתנו – בור באדמה בתוך מבנה מעץ. בהיעדר מערכת ביוב זה היה הפתרון המקובל לשמור על היגיינה ולמנוע ריחות רעים. היציאה לבית השימוש בחורף הפולני הייתה תענוג מפוקפק. לפני שיצאנו אליו נהגנו לרוקן את כיסינו ולנער אותם היטב, פן ייפול מתוכם חפץ נשכח כלשהו לתוך הבור. גם חשמל לא היה אז בבתים. לתאורה השתמשנו בעששיות נפט, ולחימום ולבישול בעצי הסקה. לקראת החורף הייתה מגיעה לביתנו שיירה ארוכה של עגלות שהובילו עצי הסקה שרכש אבי במנסרה, וכדי לאפשר לה לעבור הרחוב כולו היה נסגר לתנועה. באין מקררים שימשו המרתפים חדרי קירור. אימא אחסנה במרתף ביתנו צנצנות עם ירקות ופירות שהחמיצה, מלפפונים, כרוב ותפוחי עץ, וגם ריבות שרקחה מפטל, תות שדה ואוכמניות. את הכול הכינה במלאי גדול כדי לשמר את השפע העונתי לכל השנה. כמו לכל המשפחות היהודיות האמידות גם לנו הייתה עוזרת בית אוקראינית, אך המטבח היה ממלכתה הבלעדית של אימא. היא נהגה לבשל מאכלים פולניים טיפוסיים: לוקשן מיט יוך (מרק עם אטריות), וֶרְנִיקְס (כיסוני בצק במילוי תפוחי אדמה ובצל), גפילטע פיש (דג ממולא), בורשט (חמיצה) וכמובן צ’ולנט (חמין) וקיגל (פשטידת אטריות מתוקה)
11
Made with FlippingBook Annual report