מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
סיפורה של שיינדל • מוכרחה להישאר בחיים
לשבת. לקראת שבת אפתה אימא חלות, עוגות ופופאלעקס (פיתות קטנות) שאותן אהבתי במיוחד. תנור האפייה היה בנוי מלבנים, בתוכו בערו עצי ההסקה, ומעליו היה אפשר לשכב ולהתחמם. אהבתי לשכב שם בזמן שהצ’ולנט והקיגל נאפים לאיטם ולצפות באימא הטורחת על ההכנות האחרונות לארוחת השבת. במטבחנו היה תמיד שפע של מזון: ביצים שהטילו התרנגולות שהסתובבו בחצר הבית; עוף ששחט עבורנו מויטל בר־שויחט (‘השוחט’) רזניק, קרוב משפחתנו; בשר משחיטה כשרה שנקנה אצל הקצבים היהודים בשוק; ). מדי פעם ערכה Kolovert פירות וירקות שהביא אבא מהכפר קולוברט ( אימא קניות בשוק של קוריץ, שהיה ססגוני ושוקק חיים, וריכז אליו סוחרים מכל האזור. לעיתים יצא לי להתלוות אליה. קודם כול היינו עוברות בין האוקראיניות המוכרות פירות וירקות טריים מתוצרתן, שאותם הציגו לראווה על מחצלות הפרושות על הרצפה. אחר־כך עברנו בין החנויות הצרות שהקיפו את השוק, שם עמדו הסוחרים היהודים, איש איש על מפתן חנותו, משבח את מרכולתו, מזמין את העוברים והשבים להיכנס ,)Rowne( ֹ ולבחון את הסחורה החדשה: מעילי חורף שהוזמנו מרוֹבְנו העיר הגדולה, או סמוברים מהודרים (מיחמים להכנת תה) שהגיעו היישר מרוסיה. יום שבו חזרנו הביתה נושאים בסלינו העמוסים כל טוב גם בגד חדש בשבילי היה חגיגה גדולה. פרט לעוזרת הבית, גם כובסת הגיעה לביתנו פעם בשבוע, ובדוד הכביסה הגדול שבחצר הייתה מרתיחה את הסדינים עם מים וסבון עד שהלבינו כשלג. את הבגדים כיבסנו בנהר, אם כי לא לעיתים קרובות, כשכל בנות הבית נרתמות למשימה. בחורף, כשהנהר קפא, השתמשנו בחורים שהבקיעו שואבי המים לצורכי השאיבה, וחבטנו את הכבסים במי הקרח
12
Made with FlippingBook Annual report