מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל

סיפורה של שיינדל • מוכרחה להישאר בחיים

המקום. במקור שכנה הישיבה בזוויהיל, וכשעברה לקוריץ, בעת שהגבול בין רוסיה לפולין נקבע ליד העיירה, התאכסנה זמנית בבית הספר ‘תלמוד תורה’. במרוצת הזמן סיפחה אליה הישיבה את ‘תלמוד תורה’, שהפך למעין מכינה ללימודי המשך בישיבה. כך התלכדו הישיבה וה’תלמוד תורה’ ליחידה אחת שנקראה ‘בית אולפנה רבתי ותלמוד תורה’. הפובשכניים – השלטון הפולני הקים בכל עיר ובכל עיירה בתי ספר יסודיים ציבוריים שנקראו ‘פובשכניים’. בקוריץ הוקמו שלושה בתי ספר מסוג זה: האחד היה מיועד לילדי הפולנים, השני לילדי האוקראינים והשלישי לילדי היהודים. החינוך בפובשכנה היהודי היה מושתת על שלטון עצמי של קהילת הילדים, על פי המודל החינוכי של בית הספר של יאנוש קורצ’אק בוורשה. למדו בו חשבון, גיאומטריה, פיזיקה, טבע, היגיינה, התעמלות, מלאכת יד, פולנית, גרמנית ועברית. העברית הוכרה כשפה הרשמית של בית הספר, והוקדשו לה ארבע שעות שבועיות. מרבית ילדי הקהילה היהודית בקוריץ למדו בפובשכנה היהודי, משום שהוא לא גבה אפשרו גם 1930 שכר לימוד ונוסף על כך סיפק ארוחות בחינם. החל משנת לילדים לא יהודים ללמוד בבית הספר היהודי, ומשום כך יומיים בשבוע לא התקיימו לימודים: גם בשבתות וגם בימי ראשון. בקוריץ התקיימו שתי ספריות ציבוריות: ספריית ‘תרבות’, שנוסדה בשנת , והספרייה על שם דב בֶּר בורוכוב, שנוסדה בידי מפלגת ‘פועלי ציון’ 1905 . ספריית ‘תרבות’ שימשה מרכז חינוכי, תרבותי וחברתי 1928 בשנת ליהודי קוריץ. היו בה אלפי ספרים ברוסית, בעברית וביידיש, והיא הייתה מנוייה על העיתונים העבריים ‘השילוח’, ‘המליץ’ ו’הצפירה’. היא פתחה בפני הנוער הקורצאי צוהר לעולם הרחב, ונתנה לו אפשרות להעשיר את ידיעותיו בעזרת יצירות ספרותיות מרחבי העולם ומכל התקופות. בשעות הערב, כאשר נפתחה הספרייה, היו מתכנסים בה צעירים וצעירות, ספרים

138