מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
נספחים
בידיהם, ומנהלים ויכוחים על סופרים וספרות, על עברית ויידיש. גם מסיבות חנוכה ופורים וכל מיני אספות התקיימו בה. הספרייה על שם דב בֶּר בורוכוב שמה לה למטרה להפיץ השכלה בקרב הפועלים היהודים והנוער העובד. היו בה מאות ספרים, כולם ביידיש. גם ספרייה זו שימשה בתור בית חינוך ומקום התכנסות, ובלילות שבת התקיימו בה אספות בנושאים ספרותיים ופוליטיים.
תרבות ופנאי
יהודי קוריץ נהנו מחיי תרבות עשירים ומגוונים: מופעי שירה ונגינה, תיאטרון וקולנוע. אולם סאקאל בבית העירייה, שהכיל שלוש מאות מקומות ישיבה, שימש אולם הרצאות, ולעת מצוא גם בית קולנוע לסרטים שהובאו מרובנו. עוד הופיעו בו מקהלות של בתי הספר ושל תנועות הנוער. התזמורת של קוריץ הרקידה בכל מוצאי שבת את הבאים לאולם, ובערבים אחרים רקדו הצעירים לצליליה ריקודי הורה. תזמורת זו הייתה גאוות העיר וכללה נגני כינורות, גיטרה ופסנתר. בקוריץ הייתה גם חבורת כליזמרים, שניגנו בשני כינורות ובצ’לו, וליוו זוגות רבים לחופתם. לחתונות הוזמנו כל יהודי העיירה, שהתכבדו ביין ובעוגת טורט. גם להקות נודדות הגיעו לעיירה מעת לעת, וכן קבוצות תיאטרון, שהציגו הצגות וכל מיני מופעים נוסד בעיירה ‘החוג הדרמתי’. מייסדו היה לייבקה 1917 אחרים. בשנת גרשטיין, חובב תיאטרון, שקיבץ סביבו נערים ונערות יהודים בעלי כישרון משחק. בניהולו הועלו באופן קבוע מחזות ביידיש וברוסית. ביידיש הועלו בין היתר ‘שיילוק’, ‘מירל’ה אפרת’, ‘השחיטה’ ו’שני קונילמל’, וברוסית יצירות דרמתיות מאת צ’כוב, גוגול וסופרים רוסים נוספים. תחילה הועלו ההצגות באולם קטן, ובהמשך, לאור הביקוש הרב, עברו לאולם סאקאל. אחרי מותו של לייבקה גרשטיין עבר הבימוי לידיו של יצחק ישיבה-בחור, ובניהולו הועלו בעיקר מחזות היסטוריים, וביניהם ‘בר כוכבא’ ו’חורבן
139
Made with FlippingBook Annual report