מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל

סיפורה של שיינדל • מוכרחה להישאר בחיים

גבאי בתי הכנסת התנכלו למטיפים, ובשעת דרשותיהם היו מכבים את האורות. אולם לאט לאט החלו להתקבץ בקוריץ קבוצות של נערות ונערים שחלמו על שינוי, על מעבר מיהדות רוחנית, תלושה, ליהדות ארצית, החיה על עבודת כפיים. בספרית ‘תרבות’, בעידודו של הרב הרשנהורן, החל להתרקם החוג הציוני הראשון. הוא פעל במחתרת כי שלטון הצאר רדף את התנועה הציונית. באספות החשאיות נישאו נאומים נלהבים, שרו שירים לאומיים והתחילו ללמוד ולדבר עברית. בין שתי מלחמות העולם קמו בעיירה סניפים של רבות מתנועות הנוער הציוניות, ובהן ‘החלוץ’, ‘גורדוניה’, ‘צעירי ציון’ ו’השומר הצעיר’. תנועות הנוער קמו בזיקה למפלגות הציוניות שפעלו אז בעיירה, ורוב בני הנוער השתייכו לאחת מהן. התנועה העניקה להם מסגרת חברתית חמה ופעלתנית. הפעילות כללה מפגשים ב’קן’ בשעות אחר הצוהריים, בנים ובנות יחד, טיולים ומחנות קיץ, הרצאות בנושאי ציונות, גיוס כספים לקרנות הציוניות, לימוד השפה העברית והקמת קבוצות הכשרה לקראת העלייה לארץ. רבים הקימו גינות ירק כדי להתאמן בעבודה חקלאית, יצאו להכשרות ובהמשך עלו ארצה. , עם הכיבוש הרוסי, נאסרה כל פעילות ציונית ועברית, עסקני 1939 בשנת המפלגות נאסרו ונחקרו, וחלקם הוגלו לסיביר. שמעה של קוריץ יצא למרחקים בזכות כמה דמויות שנולדו בה או שחיו בה והשפיעו עליה בדרך כזו או אחרת. היו ביניהם רבנים חשובים, והמפורסם שבהם רבי פנחס שפירא, מתלמידיו הקרובים של הבעל שם טוב ומגדולי החסידות במאה השמונה עשרה. עוד פעלו בקוריץ הרב יצחק-אייזיק הכהן, הרב אשר צבי, הרב נחמיה הרשנהורן, שלזכותו נזקפים מוסדות רבים בקוריץ: ‘תלמוד תורה’, בית החולים היהודי, ספריית ‘תרבות’ ובנק לקרדיט לאומי, הרב יואל שורין (‘העילוי מפולטבה’), הרב מיכל’ה הלוי רבנים, משוררים ואישים

142