מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל

סיפורה של שיינדל • מוכרחה להישאר בחיים

אנשים, ביניהם שתי נשים, כשברשותם שני אקדחים. הוא הקים יחידת פרטיזנים, שבהמשך סיפחה אליה קבוצות נוספות של יהודים שברחו מכפרי הסביבה. כינויו המחתרתי היה דיאדיא מישה ופלוגתו נקראה נתקלו 1943 ‘הקבוצה היהודית הלוחמת של דיאדיא מישה’. בפברואר גילדנמן ואנשיו באוגדה רוסית בראשותו של הגנרל סובורוב. לאחר שסיפרו לו את קורותיהם, הוא החליט לצרף אותם אל כוחותיו. כעבור זמן מה קיבל גילדנמן אישור להקים פלוגה יהודית בפיקודו. בפלוגה שהקים היו שלושים ואחד לוחמים יהודים. עם הזמן הצטרפו אליו גם פרטיזנים לא יהודים. ביערות אוקראינה הפך דיאדיא מישה לאגדה. הוא הצליח להטיל אימה על הגרמנים ועל האוקראינים, ולהכות בהם ללא רחם, עד שפרס הוטל על ראשו, חי או מת. הישגים רבים נזקפים לזכות גילדנמן וקבוצתו: פיצוץ גשרים, פיצוץ בניין שבו חגגו חיילים גרמנים, הוצאה להורג של ראשי כפרים אוקראינים ששיתפו פעולה עם הנאצים, ואף של מפקד גרמני. נוסף על כל אלה הגנה קבוצתו על יהודים שהסתתרו ביערות, והצילה רבים מהם חילצה קבוצתו של גילדנמן יחידות רוסיות 1943 ממוות בטוח. בסוף שנקלעו לכיתור גרמני. לאחר השחרור התנדב גילדנמן לצבא האדום במטרה להמשיך ולנקום בגרמנים הנאצים. הוא נשלח לקורס קצינים ושירת בחיל ההנדסה. על פועלו הוענקו לו מדליות ואותות הצטיינות. את המלחמה סיים בדרגת סרן בברלין הכבושה. הוא איתר את ביתו של היטלר ועליו חרט באותיות עבריות את המילים האלו: “אני, משה בן אשר הלוי, נשארתי בחיים אחריך, אחרי שדנת אותי למוות. עם ישראל חי!”.

144