מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל

סיפורה של שיינדל • מוכרחה להישאר בחיים

בספטמבר, עקבנו בדאגה רבה אחר 1- בשבועות שקדמו לכך, מאז ה הידיעות מהחזית. “צבאנו עומד בעוז מול האויב הגרמני, שעד מהרה ייסוג משטח פולין” – בישר הרדיו בביתו של שמעיהו כצמן. “מה אמרתי לכם?”, צהל אחד השכנים, “עוד כמה ימים כל הסיפור הזה יהיה מאחורינו”. “ואני דווקא שמעתי דברים שונים לחלוטין”, חלק עליו שכן אחר, “שמעתי שהצבא הפולני הושמד כמעט כולו, והקרב למעשה הוכרע, ולא לטובתנו”. המבוגרים בילו שעות ארוכות על יד הרדיו, מקשיבים בדריכות לחדשות. אנחנו, הילדים, עשינו עצמנו שקועים במשחקינו אולם לא החמצנו אף מילה אחת מהנאמר. קולות מטוסי הקרב הגרמניים שחלפו בשמי קוריץ מעת לעת החרישו את האוזניים והגבירו את המתח. ידענו כי גרמניה נשלטת בידי היטלר והמפלגה הנאצית, אשר במרכז האידיאולוגיה שלה בספטמבר הגיעו שמועות כי 15- עומדת האנטישמיות – שנאת היהודים. ב ), וכולנו ציפינו בחרדה לבואו. מה Bug הצבא הגרמני נמצא ליד נהר הבּוּג ( רבה הייתה הפליאה ואף השמחה כאשר הצבא האדום חצה את הגבול שבין רוסיה לפולין, ואחרי שכבש את קוריץ המשיך לצעוד הלאה, מערבה. אומנם איש לא ידע מה ילד יום אבל כל כיבוש היה עדיף על פני הכיבוש הנאצי. עם הכיבוש הרוסי השתנו החיים בעיירה, וכולנו נאלצנו להסתגל למצב החדש. השינוי הקיף את כל תחומי החיים, אך עבורנו, הילדים, הוא התבטא בעיקר בתחום הלימודי. הוראת העברית נאסרה, ומוסדות שלימדו עברית, כמו בית הספר ‘תרבות’ וישיבת ‘תלמוד תורה’, נסגרו. גם ספריית ‘תרבות’ המפוארת, שהייתה מרכז תרבותי וכללה אלפי ספרים (ואף הייתה מנויה על עיתונים עבריים: ‘השילוח’, ‘המליץ’ ו’הצפירה’) נסגרה, וכל ספריה הוחרמו. ספריית ‘תרבות’ וישיבת ‘תלמוד תורה’ שכנו באותו בניין: בקומה התחתונה שכנה הספרייה, ובעליונה – הישיבה. לא רק קרבה פיזית התקיימה ביניהן אלא גם קרבה רעיונית. זו הייתה ישיבה מיוחדת במינה שבצד לימודי הקודש למדו בה גם את השפה העברית,

24