מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
תחת כנפיה של אימא רוסיה • 3 פרק
הדקדוק העברי ותולדות ישראל. הבנה, סובלנות ומתינות היו נר לרגליה, ויחסי ידידות שררו בין בחוריה לבין באי הספרייה. כעת התרוקן הבניין מדייריו ומהאווירה המיוחדת ששררה בו. כל תלמידי הישיבה, כולל אייזיק, אחי, נקלטו בפובשכנה, ואילו בית ספרי האהוב, ‘תרבות’, הפך להיות בית ספר ממשלתי. המורים לעברית ולפולנית הוחלפו במורים לרוסית. חלק מהכיתות אוחדו – כבר לא היה הבדל בין תלמידי כיתות א’, ב’ ו-ג’ כי אף אחד מהילדים לא ידע רוסית. יום השבתון השבועי הפך להיות יום ראשון, ובשבתות למדנו כרגיל. חלק מילדי הכיתה ישבו בשבתות בידיים שלובות, כדי לא לאחוז בעיפרון ולחלל שבת בלי משים. גם בחגים היהודיים התקיימו הלימודים, ואפילו ביום כיפור. מכונת התעמולה הרוסית לא פסחה על בית הספר, דגלים אדומים נתלו בכל פינה, ובין השיעורים כולנו דקלמנו סיסמאות בשבחם של סטלין ‘שמש העמים’ ואימא רוסיה. “ילדים יקרים, אם תצייתו לכללים החדשים, תיווכחו עד מהרה כי אורח החיים הקומוניסטי הוא הטוב ביותר; אך אם לא תצייתו להם, תיענשו בחומרה”, אמר המורה, ולא שכח להוסיף: “ואם מישהו ממכריכם מזלזל בכללים, חובה עליכם לדווח לי על כך מייד”. ולמרות הכול, מסורת ‘תרבות’ לא נעלמה לגמרי אלא ירדה למחתרת. צעירים רבים הסתכנו והמשיכו לדבר ולקרוא עברית בסתר. לא רק הוראת העברית נאסרה, אלא גם פעילות ציונית מכל סוג שהוא. המפלגות הציוניות חוסלו, ותנועות הנוער המסונפות להן הפסיקו לפעול. חלק מבני הנוער גויסו לצבא הרוסי, ואחרים הצטרפו למפלגה הקומוניסטית (בעיקר כדי ליהנות מההטבות שהציע השלטון). כל מוסדות הקהילה נסגרו, כולל מוסדות הרבנות והעזרה ההדדית. על בתי הכנסת הוטלו קנסות כבדים, וחלקם הופקעו והפכו למחסנים. גם שוק העבודה השתנה: המפעלים הולאמו, החנויות הופקעו, המסחר הפרטי חוסל ובמקומו הוקמו קואופרטיביים סובייטים. רבים הגיעו לפת לחם. אט אט התרגלו היהודים
25
Made with FlippingBook Annual report