מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
סיפורה של שיינדל • מוכרחה להישאר בחיים
לתנאים החדשים והחלו לחפש לעצמם מקורות פרנסה חלופיים. סוחרים לשעבר ניהלו את הקואופרטיבים, המשכילים הועסקו במוסדות הממשלה ) ללְבוֹב Kiev השונים, ואחרים הועסקו בסלילת הכביש החדש בין קִייֵב ( ), שהתוואי שלו חצה את קוריץ. השלטון הסובייטי החליט להרוס את Lviv ( הגשר המרכזי המיושן שעל הנהר ולבנות במקומו גשר בטון חדש ומודרני, וגם מפעל זה סיפק פרנסה לתושבים. רדיפות על רקע דתי לא היו, והיהודים הרגישו מוגנים ובטוחים בחיקה של אימא רוסיה. גם חיי התרבות בעיירה החלו להתאושש. נוסדה מקהלה בין לאומית שבה השתתפו ילדים יהודים שב והעלה 1940 ואוקראינים. החוג הדרמתי חידש את פעולותיו, ובחורף את המחזה ‘המכשפה’ מאת גולדפדן, שאותו העלה ערב המלחמה. באותה שנה נערכה תחרות אזורית בין חוגים דרמתיים רוסיים, אוקראיניים ויהודיים, והחוג היהודי של קוריץ זכה בציון לשבח. החיים חזרו למסלולם. גם אני התרגלתי לבית הספר החדש, ומכיוון שהייתי תלמידה סקרנית וחרוצה, השתלטתי עד מהרה על השפה הרוסית. כעת יכולתי לפטפט בחמש שפות: יידיש, עברית, פולנית, אוקראינית ורוסית. לא ירחק היום וידיעת הרוסית, כמו ידיעת האוקראינית, תציל את חיי. לכאורה חזרו החיים למסלולם. אולם עננה שחורה ריחפה כל העת מעל ראשנו. האותות מבשרי הרעות היו המוני הפליטים היהודים שנמלטו ממערב פולין (שם שלטו הגרמנים) ועברו דרך קוריץ בדרכם לרוסיה. זמן לא רב אחרי שפרצה המלחמה, הבחנתי במשפחה לא מוכרת שעצרה ברחובנו, בגדיהם בלויים, צרורות בידיהם, והם נראים מותשים ומבולבלים. שמעתי שהם מדברים ביניהם יידיש, תוהים לאן ללכת. מכיוון שלא יכולתי לכבוש את סקרנותי, ניגשתי לשאול אותם למבוקשם. “ברחי, ילדה, הצילי את עצמך כל עוד את יכולה. הגרמנים הורגים את כל היהודים, אנחנו בורחים לרוסיה”. מייד רצתי לאבא, “טאטע, טאטע
26
Made with FlippingBook Annual report