מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
סיפורה של שיינדל • מוכרחה להישאר בחיים
מהעיירה. הקשישים, החולים והתינוקות שלא יכלו ללכת ברגל, נזרקו לעגלות שעשו את דרכן לאותו מקום.
על שהתרחש בקוזאק סיפר שומר היערות, שביתו נמצא לא רחוק מן הבורות, ושהיה עד לאירועים. בארבע לפנות בוקר הגיע לביתו מפקד הגסטפו, מלווה בחיילים גרמנים ובשוטרים אוקראינים, וציווה עליו ועל אשתו לשחוט אווזים ותרנגולות רבים ככל האפשר ולהכין ארוחת צוהריים טעימה, מפני שעובדיו יעבדו כל היום. את חלקם הציב לשמור בחורשה סביב הבורות, והנותרים פתחו כמה בקבוקי יין, שהוציאו מתוך ארגזים שהביאו עימם, והחלו לשתות לשוכרה. בשעה תשע הובאה קבוצה ראשונה של גברים יהודים, עייפים אחרי שצעדו שמונה ק”מ, חלקם פצועים וחבולים. הכריחו אותם להתפשט, וכשהם עירומים כביום היוולדם, העמידו אותם בשורה, וציוו עליהם להיכנס, שישה בכל פעם, לאחד הבורות. לבור הוליכו מדרגות שנחפרו במיוחד כדי שהקורבנות יוכלו לרדת ‘בנוחות’. ליד הבור ניצב שולחן קטן ועליו תקרובת וכמה בקבוקי יין, ובכיסא שלידו ישב חייל גרמני ורובה אוטומטי בידו. הוא ציווה על ששת היהודים לשכב על האדמה, פניהם כלפי מטה, נשמע צרור יריות, צעקות קורעות לב, והשישה כבר לא היו בין החיים. מייד הורדו לבור שישה יהודים נוספים, שנצטווו ליישר את הגוויות של קודמיהם, לשכב עליהן כשפניהם כלפי מטה ולחכות לתורם. כל העת הגיעו משלוחים חדשים מהעיירה, ועוד ועוד יהודים הורדו לתוך הבור. בשעה עשר הגיע משלוח ראשון של נשים וילדים, שנרצחו אף הם באותה שיטה אך בבור נפרד. מן הבורות נשמעו זעקות וקולות בכי של ילדים שהיו חבוקים בזרועות אימהותיהם וכדורי המרצחים פספסו אותם. הקולות המחרידים נשמעו למרחקים. הרוצחים המשיכו כל העת לשתות יין כדי לאגור אומץ, ונעשו פרועים יותר ויותר. בשעות הצוהריים נמצאו ליד הבורות מאות יהודים שחיכו לתורם, וכדי להעסיקם הכריחו אותם הגרמנים למיין את בגדי ההרוגים. היו שמצאו שם את בגדי ילדיהם. חלק
48
Made with FlippingBook Annual report