מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל

הבריחה לחיים • 8 פרק

8 פרק הבריחה לחיים

ועוד כעשרה ימים) 1942 במאי 21(

לאחר פרק זמן שהרגיש כמו נצח, יצאתי שוב מהחבית. הפעם הרחובות היו 20- ריקים, ורק אשתו של מאיר בסיוק, שנחטף לנגד עיניי באקציה של ה באוגוסט, עמדה בפתח ביתם, תינוקה בזרועותיה, וזעקה זעקות שבר: “תיקחו אותי, תיקחו אותי”. לא היה לי שום מושג על מה שהתרחש באותו זמן בקוזאק, אך ליבי אמר לי שאני מוכרחה להימלט מקוריץ. “אבל לאן?”, שאלתי את עצמי. לנגד עיניי עלתה טחנת הקמח בקולוברט, ביתו השני של אבא זכרו לברכה. המרחק בין קוריץ לקולוברט הוא חמישה עשר ק”מ, וידעתי שאוכל להגיע לשם תוך כמה שעות. התלבשתי בזריזות, שכן הייתי עדיין בכותונת הלילה שלי, וחמקתי בין הבתים, מתפללת שווסיורקה פלורקה לא יבחין בי. רצתי דרך בית החולים, ומשם נשאו אותי רגליי – או שאולי הייתה זו ידו המכוונת של אלוהים – לא לדרך הראשית המובילה לרובנו, זו שתמיד נסעתי בה עם אבא, אלא לדרך צדדית, שעברה בשדות של הגויים. בגלל השעה המוקדמת השדות היו עדיין ריקים. כשהפניתי את מבטי לדרך הראשית, ראיתי שם משמרות גרמניים שחסמו את היציאה מהעיר, והבנתי שבחרתי נכון.

51