מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
בזהות בדויה: שמי ז’ניה • 9 פרק
9 פרק בזהות בדויה: שמי ז’ניה
)1943 עד קיץ 1942 (קיץ
“מה שמך?” “ז’ניה” “ואיפה המשפחה שלך?” “אין לי משפחה, אני יתומה. נולדתי ברוסיה, בפְּרִיוּט, וגדלתי בבית יתומים בעיירה יארון שליד זוויהיל.” “ואיך מצטלבים?” בתנועה מהוססת העברתי את יד ימיני מהמצח עד לבית החזה, ואז מכתפי הימנית לשמאלית. “נראה לי שאת מוכנה”, אמר לי איוואן כשהתקרבנו לווילה, הכפר שעמד להיות ביתי החדש, “ומה שהכי חשוב זה שלא תפלטי בטעות איזו מילה ביידיש”. וילה היה כפר קטן, המרוחק מקוריץ כעשרים ק”מ, ובו כמאה וארבעים בתים. הוא ניצב בראש גבעה גבוהה, כשסביבו שדות ויערות. תושביו היו כולם אוקראינים והתפרנסו מעבודת אדמה. איוואן היה רווק מזדקן בשנות הארבעים לחייו, שחי עם אימו. לא הרחק מהם גרה אחותו עם בעלה ושני ילדיה. “תראי, אימא, הבאתי לך מישהי שתעזור לך בבית”, אמר איוואן, “שמה ז’ניה, והיא יתומה מרוסיה”. אימו של איוואן הייתה זקנה חייכנית וקטנת קומה, מטפחת שחורה וגדולה לראשה, וסינר פרחוני למותניה. היא קיבלה אותי בחום. “תקראי לי
55
Made with FlippingBook Annual report