מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
הבריחה לחיים, שוב • 10 פרק
10 פרק הבריחה לחיים, שוב
)1943 (קיץ
הייתי בת שלוש עשרה, ובפעם השנייה בחיי מצאתי את עצמי לבד בעולם. ליבי אמר לי שז’ניה סיימה את תפקידה, אבל מה הלאה? מאיוואן לא ציפיתי לעזרה, וגם לא משאר תושבי וילה האומללים, שאיבדו בהתקפה את בתיהם ורכושם ורבים מיקיריהם. באין בתים בנו לעצמם מחנה זמני, הבעירו מדורה וישנו יחד למרגלות הגבעה, על הדשא שליד הנהר. בשל התנאים הקשים לקו כולם בגרדת (מחלת עור מדבקת), וגם אני נדבקתי והתגרדתי עד זוב דם. החלטתי לפנות לחתנה של בבושקה, שאיבד בהתקפה את אשתו ונותר עם בנו הבכור, בחור כבן עשרים, ובתו הצעירה. “איוואן לא זקוק לי יותר”, אמרתי לו, “מה אעשה?”. חתנה של בבושקה לא חיבב את איוואן, גיסו, ולא השתייך לכנופייתו. “אני אעזור לך”, אמר לי, “אקח אותך לאחד הכפרים בסביבה, אולי צריכים שם פַּסְטוּצְ'קֶה (רועת צאן)”. בעוד אנו מדברים הגיע בריצה שייֶגץ (כינוי לנער גוי) והודיע לי שאיוואן קורא לי. אולי בכל זאת יש לו לב, חשבתי לעצמי כשצעדתי לביתו, הוא בטח רוצה לתת לי משהו לפרידה. בית הלבנים של איוואן כמעט שלא נפגע בהתקפה, והזדקר בין כל בתי העץ השרופים שסביבו.
63
Made with FlippingBook Annual report