מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
סיפורה של שיינדל • מוכרחה להישאר בחיים
נכנסתי לבית. בחדר המגורים ישבו כמה מחבריו של איוואן לכנופיית הבנדרובצים ובקבוקי וודקה בידיהם. ניגשתי לחדר הפנימי כדי לחפש את איוואן. שמתי לב שלדלת החדר הוצמד קרש כדי למנוע כניסה ויציאה. בדלתות לא היו אז מנעולים ומפתחות, ולמראה הקרש ליבי ניבא לי רעות. איוואן ניגש אליי כשעיניו הפוכות משכרות והוא צורח ומנופף ברובה שלו אל מול פניי – “למי גילית על המחבוא? מי הוא? תגידי לי מי הוא!”. הבנתי שהוא חושד בי שגיליתי למישהו מהכפר את מקום המחבוא שלו, שבו הסתיר את הכספים וחפצי הערך ששדד מהפולנים. הוא החל להכות אותי מכות נמרצות בכל חלקי גופי בעזרת קת הרובה שלו. לא עזרו כל תחנוניי שאיני יודעת היכן מקום המחבוא שלו, וממילא לא גיליתי עליו לאף אחד. איוואן היה אחוז טירוף, “מקוריץ ברחת”, איים עליי, “אבל מהידיים שלי כבר לא תברחי”. הוא העמיד אותי בפינה, ולפתע כדור רובה שרק ליד אוזני ונתקע בדלת. “את רואה את החור?”, שאל אותי, “חור כזה תיכף ומייד יהיה בראש שלך”. איוואן יצא מן החדר ואחד מחבריו נכנס במקומו. “איוואן אומר שאת יהודייה”, אמר לי, “זה נכון?”. “מה פתאום”, הכחשתי בתוקף, ואז חזר איוואן, הושיב אותי על הספה וקשר את ידיי ואת רגליי בחבלים שאיתם נהגנו לקשור את הפרות בשדה. “אל תדאג”, אמר לחברו, “היא תשב כך עד הלילה, ואז כבר תספר הכול”. כשאני קשורה וחסרת אונים הם יצאו מן החדר. שמעתי אותם חוסמים את הדלת, ואחר-כך יצאה החבורה מן הבית. עד היום לא ברור לי כיצד גייסתי כוחות לצאת משם. לחיות לא רציתי, לא היה לי בשביל מה, אבל שתי מטרות עמדו לנגד עיניי: לספר ולנקום; וכדי לעשות זאת הייתי מוכרחה להישאר בחיים. הכרתי היטב את צידו האלים של איוואן, וידעתי שהוא מסוגל להרוג אותי. כל עוד בבושקה הייתה בחיים הוא לא העז לגעת בי, אבל כעת לא היה שום דבר שיעצור בעדו. גם סודי שנחשף סיכן אותי, הבנתי שעד מהרה תתפשט השמועה לכפר כולו.
64
Made with FlippingBook Annual report