מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
השיבה הביתה • 12 פרק
12 פרק השיבה הביתה
)1945(
בת חמש עשרה הייתי כשחזרתי לקוריץ, מבוגרת בשלוש שנים אבל כאילו בשנות דור. קוריץ הייתה כבר משוחררת למעלה משנה, ובינתיים התקבצו בה כשבעים וחמישה יהודים, בערך אחוז וחצי מהקהילה היהודית שחיה בעיירה ערב המלחמה. רק מעטים ממי שהצליחו לברוח מהאקציות, כמוני, הצליחו גם לשרוד עד ליום השחרור. הגרמנים חיפשו באדיקות אחרי המסתתרים, והמשיכו בחיפושיהם עד היום האחרון לכיבוש. בכל מקום אורגנה רשת של מלשינים שתפקידם היה להודיע על כל יהודי מסתתר. איכרים שהסתירו יהודים או שהושיטו להם עזרה כלשהי היו צפויים לעונש מוות, הם וכל בני משפחותיהם. ולעומת זאת, מי שהסגיר יהודי קיבל בתמורה מצרכי מזון, שהיו אז יקרי המציאות, ולכן רבים מקרב האוכלוסייה המקומית השתתפו במצוד אחר היהודים הנמלטים. אולם בכל זאת היו מעטים ששרדו, בתנאים קשים ביותר ובפחד יום יומי. לאט לאט הם יצאו ממחבואיהם: מן היערות, מן האסמים ומן המרתפים. כולם שבו לעיירת הבית שלהם, ה’היים שטעטל’, בתקווה למצוא בה משהו ממה שאבד. חלק רצו לברר מה עלה בגורל יקיריהם; אחרים רצו לברר אם ניתן להציל משהו מרכושם שנגזל. השורדים בחרו להתגורר יחד, קבוצות- קבוצות, כי החיים בצוותא הקנו להם תחושת חמימות וביטחון וגם סייעו
75
Made with FlippingBook Annual report