מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
סיפורה של שיינדל • מוכרחה להישאר בחיים
היהודיים השוקקים שהיו שם לפני המלחמה, לא נותרה שום עדות להיסטוריה יהודית מפוארת של מאות בשנים. לפני המלחמה ניצבו שם שמונה עשר בתי כנסת, וכל יהודי היה יכול למצוא ביניהם את זה שהתאים לו, בהתאם למעמדו החברתי-כלכלי ולנוסח התפילה הקרוב לליבו. כעת היו כל בתי הכנסת שרופים. “מזמורים, נרות, ימי חג, את כולם כיבה השטן ברחובנו” – כך היטיב לתאר זאת יעקב־יצחק סיגל בשיר על חורבן קוריץ. לימים, לאחר חקירה ובדיקה, נגלה כי מיהודי העיירה ניצלו בערך חמש מאות איש, ברובם כאלה שהשכילו לברוח בזמן לברית המועצות. מכל חבריי לכיתה בבית הספר ‘תרבות’ רק שלושה ילדים שרדו את המלחמה: בלה שניידר, שהייתה בשעתו חברתי הטובה ביותר בכיתה, אהר’לה פיינר, שהיה המצטיין הכיתתי, ואיזי קליינר הרגיש, שאותו אהבתי לצבוט ולהקניט. שרדה גם יוכבד צחובוי, שהיא בת גילי, אך בזכות שכלה החריף קפצה כיתה ולמדה במחזור מעליי. שיתפנו זה את זה בתלאות 1945 במאי 8- שעברנו, חלקנו זיכרונות יקרים, וגם בכינו זה על כתפי זה. ב נכנעה גרמניה ללא תנאים ובזאת הסתיימה רשמית מלחמת העולם השנייה, המלחמה הגדולה ביותר בתולדות המין האנושי, שנמשכה חמש שנים ושמונה חודשים. בסופו של דבר זכיתי במשפט. משפחת פלורקה נצטוותה לפנות את הבית בתוך עשרה ימים. הם לא ערערו, היה ברור שאין להם סיכוי. בעשרת הימים הללו הספקתי למכור את הבית, שלגור בו לא הייתי מסוגלת, כמובן. בחרתי למכור אותו לאחת האוקראיניות הטובות, שלא שיתפה פעולה עם הגרמנים וגם הציעה לי פרוסת לחם באחד הימים הקשים. לא חיפשתי עסקה טובה, הכסף לא עניין אותי, ואת הפרוטות שקיבלתי המרתי לדולרים לצורכי המסע. לא בקלות ויתר וסיורקה פלורקה על הבית. גם כעבור עשרה ימים סירב להתפנות. רק כאשר הקונה, בעלה של
78
Made with FlippingBook Annual report