מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
להתחיל מבראשית • 13 פרק
גיליתי שבוורוצלב יש קיבוץ בשם ‘איחוד’, ואליו שמתי פעמיי. הקיבוץ שכן בדירה קטנה, וכשנכנסתי אליה ראיתי בחור נחמד עומד על סולם ומתקן את מנורת התקרה. ניגשתי להחזיק לו את הסולם שלא ייפול. “עם הבחור הזה הייתי מתחתנת”, חשבתי לעצמי, ולא שמתי לב שביטאתי את מחשבותיי בקול רם. הוא צחק, ירד מן הסולם והושיט לי את ידו, “נעים מאוד, שמי משה”. צחוקו כבש אותי. הסתכלתי בעיניו וראיתי שוב ), נמוך קומה ויפה Lodz משפחה. משה היה ניצול שואה בן העיר לודז’ ( תואר ומבוגר ממני בארבע עשרה שנה. אני הייתי אז כבת שש עשרה והוא כבן שלושים. מרגע זה לא נפרדו דרכינו – שלי ושל משה, הטאטעניו (אבאל’ה) שלי.
83
Made with FlippingBook Annual report