מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
סיפורו של משה • 14 פרק
14 פרק סיפורו של משה
)1946 עד 1916( מושקיניו שלי
משה היה מאלו שהשכילו לברוח בזמן לרוסיה. לא היה חסר הרבה שאחליף עימו מבטים בקוריץ, כמו עם פליטים רבים שחלפו אצלנו, אולם מסלול 1916 בספטמבר 15- הבריחה שלו הוביל אותו לעיירות אחרות. משה נולד ב ) הנמצאת במחוז קיילצה בפולין, Chmielnik בעיירה קטנה בשם חמיילניק ( בן לפריידל צביה (לבית נירנברג) ולחיים דמבסקי, אח צעיר ליצחק ולחנה, אח בוגר ליחזקאל וליעקב. כשהיה כבן שנתיים וחצי עזבה משפחתו את חמיילניק ועברה לעיר הגדולה לודז’ בתקווה ששם יהיה קל יותר לאב המשפחה, שהיה סוחר עצים, למצוא פרנסה. בתחילה הצליחו להתקיים בזכות הג’וינט, ובהמשך בכוחות עצמם: הראשון למצוא עבודה היה אחיו יצחק, בהמשך גם אביו מצא משרה בתור קניין עצים, ואף אימו סייעה ככל יכולתה בפרנסת המשפחה. משה התחיל את חוק לימודיו בבית ספר פרטי דתי, שבו למדו בעיקר לימודי קודש. עובדה זו הפריעה מאוד למשה, שהיה ילד סקרן, חכם וחברותי. “אני פוגש חבר’ה, מדברים על הא ועל דא, ואני מבין שאני מפגר, לא יודע כלום”. משה הרחיב את השכלתו בלמידה עצמית, הרבה לקרוא ספרים – מ’עלובי החיים’ של ויקטור הוגו ועד ‘משפטו של שעיר לעזאזל’ מאת מנחם מנדל בייליס – לימד עצמו אלקטרוניקה, וכבר
85
Made with FlippingBook Annual report