מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל

סיפורו של משה • 14 פרק

והשהות בה נתנו להם טעימה מהמלחמה שהתחוללה שם במלוא עוזה: הפצצות, שריפות, אנדרלמוסיה, הרוגים ופצועים המתגוללים ברחובות, חטיפות של יהודים לעבודות כפייה. הם החליטו לחזור ללודז’, להיות עם בני משפחתם. המצב בלודז’ היה בכי רע: בתי הכנסת נשרפו, היה מחסור חמור במזון, והגזרות על היהודים נחתו בזו אחר זו. בעצת שכן גרמני, שסיפר לו כי זמנים קשים עומדים להתרגש על היהודים, החליט משה לברוח. הוא נפרד ממשפחתו בדמעות ועזב את לודז’ כשפניו לרוסיה. לימים ייוודע לו שכמה ימים אחרי שעזב, עזבו גם הוריו וכמה מבני משפחתו ועברו לחמיילניק. ,) Małkinia Górna מסעו של משה לרוסיה עבר דרך ורשה, מָלְקֵינְיָה גוּרְנָה ( שם עבר הגבול בין אזור הכיבוש הגרמני לאזור הכיבוש הרוסי, ביאליסטוק ,) Lachwa ), לחווה ( Łuniniec ), לונינייץ ( Baranowa ), ברנוביץ’ ( Białystok ( ) ובְּרֶסְט לִיטוֹבְסְק (ביידיש: בְּרִיסְק). בביאליסטוק פגש Pinsk פינסק ( במפתיע את אחיו יצחק, שסיפר לו כי יומיים אחרי שעזב, עזב אף הוא את לודז’ עם אשתו באשה וילדיו, אדק ואלה, כשפניהם לרוסיה. המוני יהודים עשו אז את דרכם למזרח, הרכבות היו מלאות עד אפס מקום, ומשה נאלץ להידחק אליהן בכוח הזרוע. ברגע שעבר לאזור הכיבוש הרוסי, נגולה אבן מעל ליבו, אולם בכל זאת הוא לא היה רגוע לחלוטין, וכל הזמן חיפש דרכים ) Mi ń sk לעבור לשטחה של ברית המועצות. מסעו המשיך למינסק ( ), ומשם להרי אורל, שם קיבל עבודה בשכר Smolensk ולסְמוֹלֶנְסְק ( במכרות. אחרי שנה של עבודה קשה קיבל משה פספורט רוסי, ואף שלא ), ששם Stalingrad היה לו אישור לעזוב את הרי אורל, עזב לסטלינגרד ( התמקם בינתיים אחיו יצחק. בסטלינגרד עבד במפעל טריקו בתור מכונאי. , חודש לאחר תחילת מבצע ברברוסה, גויס משה למלחמה 1941 באוגוסט ונשלח לחזית, שם הועסק בחפירת שוחות ובהנחת פסי רכבת. בהמשך, בהתאם לצרכיה המשתנים של אימא רוסיה, נשלח שוב לעבוד במכרות,

87