מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
סיפורה של שיינדל • מוכרחה להישאר בחיים
כבר חודשים ארוכים, ועד שהגענו סוף סוף לחופי הארץ המובטחת, נאלצנו לעזוב מייד. התנחמנו בכך שמגרשים אותנו לקפריסין הקרובה ולא לאירופה. שלחתי מבט אחרון לאונייה שהביאה אותי עד הלום. לימים, אחרי שיעזבו הבריטים, היא תצורף לשייטת הנחתות של חיל הים, וכיום היא מוצגת במוזיאון ההעפלה וחיל הים בפאתי העיר חיפה. אוניית הגירוש נראתה כמו בית סוהר, החלונות ומרפסת הסיפון היו מסורגים, כדי שלא נקפוץ למים, אולם הבריטים שרחמיהם נכמרו עלינו כיבדו אותנו בתה עם חלב, ביסקוויטים ושוקולד. לימים נגלה שהייתה מרגלת בריטית שתולה על סיפונה של ‘אף על פי כן’. שמה היה בטי פידלר. בזמן ההפלגה קשה היה שלא להבחין בה. כשעמדה בין כל הפליטים מוכי הגורל, היא נראתה כמי שנפלה מכוכב אחר – דוברת אנגלית רהוטה, יפהפייה, בלונדינית ותכולת עין, ונוסף לכל זה גם נהגה להשתזף על הסיפון כשהיא לבושה בבגד־ים. היא סיפרה לכולם שהיא יהודייה שהתחנכה בבריטניה בזמן שפרצה המלחמה, חזרה לאירופה עם תום המלחמה כדי לחפש את בני משפחתה, ומשלא מצאה אותם החליטה לעלות לארץ ישראל. כמו כולנו, גם יהושוע (אוסי) רביד, אחד מלוחמי הפלי”ם (הזרוע הימית של הפלמ”ח), לא הצליח להתעלם מנוכחותה. כשביקשה להתקרב אליו ואל שאר חברי הצוות הישראלים, שישבו לצידו על גשר הפיקוד, לא דחה אותה. היא ישבה איתם, וכך למדה להכיר אותם ולזהות את פניהם. מתישהו במהלך השיט, כשהאונייה שלנו חלפה ליד משחתת בריטית, היא נטלה פנס שהיה על הגשר, ומאחד מחדרי השירותים שעל הסיפון אותתה למשחתת את מה שאותתה, וכך חשפה אותנו. אחרי שהבריטים השתלטו על הספינה, היא נלוותה אליהם, עברה איתם בין כל המעפילים, והסגירה לידיהם את כל אנשי הצוות בזה אחר זה. רק את אוסי מהפלי”ם לא הסגירה. הוא היה בחור צעיר ויפה תואר, מושא להערצה
94
Made with FlippingBook Annual report