מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
אף על פי כן • 15 פרק
עבור כל המעפילים – דמות היהודי החדש הארצישראלי ומי שמוביל אותם לחוף מבטחים. היא כנראה התאהבה בו, וליבה לא נתן לה להסגירו.
), עיר נמל השוכנת לחופו המזרחי של האי Famagusta עגנו בפמגוסטה ( קפריסין. הצטווינו להפקיד בידי הבריטים את כל חפצי הערך שהיו ברשותנו תמורת קבלות. לשם החיפוש נדרשנו להתפשט לחלוטין. היו ברשותי כמה מטבעות זהב עתיקים מתקופת הצאר, בסך חמישה רובל ועשרה רובל, שהיו שווים הרבה כסף. מכיוון שחששתי להפקיד אותם, הטמנתי אותם בתוך חתיכת סבון, ואת הסבון החבאתי בפקעת שיערי, שהידקתי היטב באמצעות סיכות ראש. משה הטמין כמה מהמטבעות בנעליו, שאותן אחז בידיו, וכיסה אותם היטב עם הגרביים. לשמחתנו, ,’68 המטבעות לא התגלו. מפמגוסטה הוסענו למחנה מעצר שנקרא ‘מחנה שם חולקנו לאוהלים, וקיבלנו שמיכות. המחנה היה מוקף גדר, שלכל אורכה היו מגדלי שמירה ובכל אחד מהם חייל חמוש ברובה. בכל מגדל היה גם פרוז’קטור שנדלק בלילות והאיר את הגדר וסביבתה כדי לסכל בריחות. המחנה היה נראה כמו מחנה ריכוז, ולחלק מהעצורים החוויה הייתה קשה מאוד. אוכל לא חסר לנו, זו רק הסבלנות שהלכה ואזלה. בכ”ט שמחנו לשמוע על החלטת האו”ם בדבר סיום המנדט 1947 בנובמבר הבריטי וחלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות: יהודית וערבית. באותם ימים הגיעו אלינו כל מיני אישים מהיישוב היהודי בארץ כדי לעודדנו, וביניהם גם גולדה מאיר, שהייתה אז ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, ולימים ראש ממשלת ישראל. בסוף דצמבר, שלושה חודשים מיום הגעתי לקפריסין, קיבלתי אישור לעלות לישראל. הבריטים נתנו את הסכמתם לקבל את כל מי שעדיין לא מלאו לו שבע עשרה. מכיוון שהייתי די גבולית – בת שבע עשרה ותשעה חודשים, הסכים המייג’ור של המחנה שלנו להעלים עין ואישר גם לי לעלות. שמחתי מאוד על האישור, ורק
95
Made with FlippingBook Annual report