מוכרחה להשאר בחיים - סיפורה של שיינדל
סיפורה של שיינדל • מוכרחה להישאר בחיים
הפרידה ממשה העיבה על שמחתי. כבר היינו יחד יותר משנה, ולא יכולתי , שבו ריכזו את כל 65 לדמיין את עצמי בלעדיו. לפני שעזבתי למחנה מאושרי העלייה (תרתי משמע), נתן לי משה תמונה שלו שעל גבה כתב: “תמונה זו ביני לבינך לאהבת נצח”. אני נתתי לו את כתובתה של סוניה בארץ ישראל, וקיווינו להתאחד שם במהרה. זה ייקח עוד יותר משנה , כחצי שנה 1949 ואינספור מכתבים עד שמשה יצטרף אליי. רק בינואר לאחר קום המדינה, בוטלו כל המגבלות והמכסות, ושאר המעפילים ממחנות המעצר בקפריסין הורשו לעלות ארצה.
אוניית המעפילים - אף על פי כן
96
Made with FlippingBook Annual report