גדעון (גדעון בן-צבי)

8 ל

חברות בצל תלאותיי הכלכליות

אורך כל התקופה בה נבנה מלון "פאן אמריקן", נמשכו הדיונים והחקירות בעניין פשיטת הרגל של אבי. תחילה הדיונים התנהלו בפני השופט וולך, ובהמשך עברו לשופט חריש. בתי הקירור של אבי שהיו בבעלות משותפת עם שמואל לוסטיגר וצבי אברמוביץ' עדיין פעלו. עורך הדין שלי, אמנון רוזנשטיין, הגיש הצעה שנייה לפשרה, שמטרתה הייתה לסלק שלושים וחמישה אחוזים מהחובות באמצעות תשלומים שיגיעו ממכירת חלקנו בבתי הקירור לשני השותפים. האחרונים הסכימו לעסקה והתחייבו לרכוש את הזכויות ולשלם ישירות לקופת פשיטת הרגל. על מנת לחסוך בעלויות העסקת עורך הדין הנוסף שנשכר לטובת טיפול בפירוק השותפות, הצעתי את שירותיה של עדינה כמנהלת חשבונות מוסמכת שתסייע לעורך הדין. למרות זאת, בדיון הבא בבית המשפט, עורך הדין התלונן שאיני עוזר לו. מיד זינקתי ממקומי כנשוך נחש. כל גופי בער מזעם לשמע השקר הגס. "שקט, שב במקומך." היסה אותי השופט חריש בנימה קשה, בלי לתת לי שמץ הזדמנות למחות על דברי השקר. למחרת, במהלך שיחה עם גדעון ואחד ממעצבי הפנים באתר הבנייה, סיפרתי לשניהם על צרותיי עם השופט חריש. הסתבר כי מעצב הפנים משחק עם חריש קלפים. באורח פלא, בדיון הבא גישתו של חריש כלפיי הייתה שונה לחלוטין. רצה הגורל ואחת הנושות של אבי, אישה בשם רשל רוזנצוויג (בלוך), שהייתה קרובת משפחה שלנו מקשרי נישואים של דודתי אסתר, נסעה לחופשה בים המלח, ובאחד מטיוליה לאורך החוף הבחינה בשמי מתנוסס על השלט שנקבע בכניסה לאתר הבנייה של מלון "פאן אמריקן": עמוס רוזנטל – מנהל האתר. למרות שביקשתי מגדעון שלא יכצוב את שמי על הלוח. רשל זעמה. היא פנתה לבית המשפט בטענה כי זה לא יתכן שבעודי חייב לה כספים, אני מתפרנס למחייתה של משפחתי. באמצעות עורך הדין גולדין, שבמקרה גם שירת

Made with FlippingBook Publishing Software