איך נדבר עם ילדים על טראומה - מדריך למורות ומורים"

. לזכור כי ילדים זקוקים בחייהם לדמויות שמסוגלות אותו. הכול קרה בגללי" להכיל אותם ואת הזוועות שחוו. לשמור על הוויסות לשים לב לשפת הגוף של התלמידים (ושלנו) ולביטויים של חרדה ודחק שעולים לאורך השיחה. על פי הצורך, יש להפסיק את השיחה, לקיים פעילות לוויסות, כגון נשימה, שתיית מים, ולחשוב יחד אם נכון להמשיך או כדאי לקבוע את ההמשך למועד מאוחר יותר. למנוע הצפה כאשר תלמידים משתפים אתכם בפרטי האירוע שחוו יש לפעול להתקדם "ומה קרה אז?", בסיפור ולא להישאר ברגע מסוים. נשאל ברגישות ובסבלנות המטרה היא למנוע תקיעות והצפה של רגשות קשים מאוד. "ואחר כך?" קרוב לוודאי שהתלמידים משוחחים ביניהם על שאירע, ולכן נדרש שיח כיתתי. מטרתו של שיח מסוג זה היא לתת תוקף והכרה למתרחש ולהעביר מסר שאיש החינוך זמין לשיח פרטני עם כל תלמיד שמבקש לשאול שאלה, להביע תחושה ולשתף. נדבר בצורה כללית ולא על פרטי אירוע מסוים או תלמיד מסוים. כדאי ליזום שיחות פרטניות לעיתים קרובות ולהתעניין בשלומם של התלמידים. נאמר משהו כגון – "אנחנו עוברים תקופה לא פשוטה ואף קשה, היא יכולה להיות אפילו מבלבלת. יכול להיות שחלקנו נרגיש עצובים, כועסים, מבולבלים, מיואשים, אדישים, ונתנהג לעיתים בחוסר חשק, אולי בתוקפנות, בעצבנות ובחוסר מנוחה. זה טבעי. חשוב לי שתדעו שאני לצידכם, אנסה לעזור בכל מה שאפשר כדי לגרום לכם להרגיש טוב יותר ולחזור לפעילות בכיתה. אני מזמין/מזמינה אתכם לפנות אליי אם תרצו לשאול שאלה או אולי לשתף בתחושות, אני כאן". כדאי מאוד לנסות ולהכניס – למרחב החינוכי בכלל ולקשר עם תלמידים ותלמידות בפרט – את האלמנטים האלה: מתן תוקף ונראות לרגשות ותחושות כאשר תלמידים מביעים תחושות ומחשבות, גם אם הן קשות, חשוב לחזור על . "אני מבין/מבינה", "זה באמת קשה מאוד" דבריהם ולומר איך מנהלים שיח עם כל הכיתה?

6