מתווה להתערבות עם ילדים שנחשפו לאלימות קשה ולמעשי טבח

מתווה להתערבות עם ילדים שנחשפו לאלימות קשה ולמעשי טבח במלחמת "חרבות ברזל"

9765418 האוניברסיטה העברית, הר הצופים, ירושלים מכון חרוב, 077-5150304 • פקס 077-5150300 ’ טל

נכתב על ידי: פרופ' כרמית כץ ד"ר איילת רוזנטל ד"ר סיגל קני־פז

haruvinstitute www.haruv.org.il

youtube

הקדמה נחשפו כל ילדי ישראל ומשפחותיהם להתקפה 2023 באוקטובר 7 ביום שבת אלימה וחסרת תקדים של ארגון הטרור חמאס. היא כללה את מרכיב ההפתעה (שבת בבוקר יום שמחת תורה), את מרכיב האיום הממשי לחייהם (ירי טילים וחדירת מחבלים לישראל), את מרכיב חוסר הוודאות (לקח זמן רב להבין את היקף ההתקפה ומשמעותה) ואת מרכיב הבגידה (המתנה ארוכה לסיוע והיעדר קשר עם מערכות הביטחון). כל אלה חשפו את כל הילדים במדינת ישראל לחוויה קשה המוכרת בספרות בשם "טראומה קולקטיבית", טראומה משותפת ומתמשכת. קבוצה מסוימת של ילדים נחשפה לאלימות הקשה ולמעשי הטבח באופן ישיר. חלקם היו עדי ראייה ושמיעה וחלקם חוו את המעשים האלה על בשרם. מתווה זה פותח במטרה לספק עקרונות מנחים להתערבות ולליווי ילדים אלה ומשפחותיהם. המתווה מתבסס על ההבנה האמפירית כי עדות למעשי טבח אינה פחותה בחומרתה מחוויה ישירה של מעשים אלה. כלומר, ילדים שהיו שעות ארוכות בממד ושמעו ו/או ראו את הזוועות הם בסיכון מוגבר ועל המערכות מסביבם להכיר בזה ולהתערב בהתאם. בספרות המחקרית יש עדויות מצטברות כי עדות של ילדים לאלימות קשה המופעלת על דמויות משמעותיות בחייהם (הורים ואחים) עשויה להיחוות כקשה ומאיימת אף יותר מאלימות המופעלת עליהם ישירות. במתווה יוצגו אמצעים מרכזיים לליווי הילדים ומשפחותיהם: הראשון, תהליכי הערכה ומיפוי של מעגלי הפגיעה; השני, מאפיינים של תכלול ההתערבות; השלישי, מרכיבים הכרחיים להתערבות עצמה; והרביעי, הכשרה מקצועית.

2

המתווה מבוסס על ארבע תאוריות מרכזיות:

מלחמת חרבות ברזל כפתה על ילדים ומשפחות חשיפה תאוריית ההתקשרות: רב־ממדית, קשה ומתמשכת לאירועים טראומטיים. ילדים, לצד הוריהם, אחיהם ובני משפחה נוספים נחשפו למעשי טבח קשים. חשיפה של ילדים למצבים שסיכנו את חייהם ואת חיי יקיריהם עלולה לערער את האשליה כי ההורה הוא "מגן אנושי" כל יכול, ואף לסדוק את תחושת האמון שיש לילדים ביכולת של הוריהם ושל דמויות מבוגרות בחייהם להגן עליהם מפני סכנות. אלה מסכנים את יחסי ההתקשרות ודורשים התייחסות ייחודית בתהליכי ההתערבות והטיפול. חשוב לציין כי הורים ודמויות מטפלות מבוגרות בחיי הילד אינם דמויות ההתקשרות היחידות בחייו והכרחי לתת מקום לאחאות כעוגן התקשרותי. המתווה מתייחס למשימות ההתפתחותיות, למופעים תאוריה התפתחותית: ולהתערבות הייחודית הנדרשים בהתאם לשלב ההתפתחותי של הילד. מטרת העל של ההתערבויות במתווה היא לקדם את רווחתו האישית של הילד ולסייע לו לחזור לתפקוד בהתאם למסלול ההתפתחותי. היעדים ההתפתחותיים שנשאף אליהם כוללים תפקוד תואם גיל וגם התפתחות מוסרית, שכן אלה מתערערים ישירות בעת חשיפה למעשי טבח. מעשי האלימות הקשים והטבח שהתרחשו הם אירועים תאוריית הטראומה: טראומטיים. כל אירוע שבו ילד חש כי חייו בסכנה או חיי מי שמטפל בו בסכנה מוגדר כאירוע טראומטי בילדות. באירועי הטבח חוו ילדים רבים תחושת סכנה ממשית לחייהם ולחיי בני משפחותיהם. יתר על כן, התמשכות האירועים הטראומטיים (לעיתים שעות ארוכות שילדים רבים ובני משפחותיהם נותרו ללא סיוע) העצימה את החוויה הטראומטית והוסיפה עליה מורכבות נוספת של טראומת הבגידה. במטרה לקדם את ההתמודדות עם הטראומה הקשה שנחוותה, כל ליווי של ילדים ומשפחותיהם בהקשר ייחודי זה חייב לאמץ פרספקטיבה מיודעת טראומה, תוך תשומת לב ייחודית למניעה של טראומות נוספות בעקבות התערבות לא מותאמת. בהתערבות מוכוונת טראומה חשוב לאמץ עמדה המכוונת תאוריית זכויות הילד: לזכויות הילד. לילדים הזכות לכבוד ולאוטונומיה ולכן חשוב להקשיב להם ולהביא בחשבון את דעתם גם בנוגע לנושאים כואבים וקשים. גישה מוכוונת זכויות הילד מסייעת גם בפיתוח יחסי אמון בין הילדים למבוגרים משמעותיים בסביבתם והיא מקדמת את תחושת המסוגלות והחוסן שלהם. על כן, לאורך כל תהליך ההתערבות יש להקשיב לילדים ולקדם את האוטונומיה וזכות הבחירה שלהם ככל הניתן.

3

שלב ההערכה ומיפוי מעגלי הפגיעה פרק זה מתייחס לשלב ההערכה הפסיכוסוציאלית. הדמות הטיפולית שאמונה על ההתערבות הישירה מול הילד והדמויות המטפלות בו יבצעו את ההערכה בשיתוף העובדת הסוציאלית המתכללת ודמויות מקצועיות נוספות בחיי הילד (כגון דמויות חינוכיות, רופאת ילדים, מטפלים פרה־רפואיים). מטרת ההערכה היא למפות את צרכי הילד ומשפחתו. חשוב להקפיד כי הפרספקטיבה הייחודית של הילד תובא בחשבון בתהליך ההערכה, גם כשמדובר בגילים צעירים מאוד. 1 תהליך ההערכה כולל 1 . שאלון רקע על הילד: כולל שאלות רקע כלליות לצד שאלות הקשורות להיסטוריה ההתפתחותית, ההתקשרותית והרפואית שלו; 2 . שאלות לילד לדיווח עצמי על אירועים שנחשף אליהם (נועד לילד בוגר יחסית; עבור ילדים צעירים ניתן להשתמש באמצעות דמויות התקשרות); 3 . שאלון להורים/למבוגרים משמעותיים על אירועים שהם יודעים שהילד נחשף אליהם; 4 . שאלות הבוחנות את מצבו הרגשי והתפקודי של הילד לאחר החשיפה לאירועים אלו. – לצערנו, הילדים שתפגשו חוו יותר מאירוע חשיבותה של מפת פגיעויות טראומטי אחד ולעיתים איבדו מספר דמויות משמעותיות בחייהם (הורה, אח, בני משפחה, חברים, חיית מחמד). יתר על כן, חלק מהילדים חוו באוקטובר. חשוב להתייחס לאופיים 7 אירועים טראומטיים בעבר, עוד לפני של אירועי העבר כשמתכננים אמצעי התמודדות עם אירועי מלחמת חרבות ברזל. לכן מפת הפגיעויות צריכה להקיף את כל תחומי הפגיעה הידועים או באוקטובר ובעקבותיו. מפת פגיעויות צריכה 7 האפשריים של הילד טרם לכלול את סוגי הפגיעה שהילדים חוו, משך הזמן שבו נמשכו הפגיעות, הגיל שבו החלו הפגיעות השונות, כמה זמן עבר מאז שהחלו, מידע על אודות הפוגעים, מידע על אנשים נוספים שידעו על הפגיעות, הטיפול הרפואי או הרגשי שילדים נזקקו לו בעקבות הפגיעות, השלכותן של הפגיעות שהילדים חווים, שימוש בכלים (למשל כלי נשק) לביצוע הפגיעות, וכדומה. בשלב זה של מיפוי צרכים ופגיעויות חשוב להביא בחשבון שני היבטים מרכזיים: 1 .

שאלוני ההערכה מצורפים בנספח למדריך זה 1

4

2 . – "הצטלבות מיקומי שוליים" היא הקשרי החיים של הילד ומשפחתו מסגרת תיאורטית המבקשת להבין כיצד מגוון של זהויות כמו מגדר, אתניות ומצב סוציו־אקונומי מצטלבות בחוויותיהם של אנשים או משפחות (מיקרו), וכיצד הן משקפות מערכות ומבנים של מועדפות והדרה ברמה החברתית (מאקרו). התערבות מודעת הקשרי חיים היא קרדינאלית על מנת להבין את הפגיעויות והחוסן של המשפחה והקהילה ולעצב את ההערכה וההתערבויות בהתאם. תוצאות שלב ההערכה יקבעו את תכנון ההתערבות, ועליהן לכלול: – זיהוי האירועים שקרו לילד ו/או שהוא נחשף אליהם; – זיהוי ההשפעה של החשיפה לאירועים הטראומטיים על הילד ברמה הרגשית וכן ברמת הקשיים התפקודיים שהילד מתמודד איתם כרגע; – זיהוי נתיבי התערבות ופתרונות אפשריים. המטפל האישי של הילד יבצע את תהליך תכנון ההתערבות תוך התייעצות עם העובדת הסוציאלית המתכללת, עם הילד ועם הדמויות המשמעותיות בחייו. תהליך ההערכה הוא מתמשך ולכן יש להתאים את תהליך תכנון חשוב לציין: ההתערבות העוקב לצרכים חדשים שעולים. שלב ההתערבות המוכוונת טראומה: פרק זה נוגע במרכיבי ההתערבות עצמה, אך כבר בשלבי ההערכה ותכנון ההתערבות יש לבסס את הברית והקשר הטיפוליים. בשלב ההתערבות נרצה לתת את הדעת על מספר היבטים: 1 . ומיטיבה עם דמויות ההתקשרות ושיקום האמון. קידום התקשרות בטוחה 2 . מתן התערבות פסיכו־חינוכית עם מבוגרים משמעותיים בחיי הילד: מופעים טראומטיים, לתזכורות ולציפיות ידע לדמויות המטפלות ביחס ל של ילדים שנחשפו לאירועים טראומטיים קשים, וביחס טראומטיות לתגובות המותאמות למופעים אלו.

5

בקרב ילדים רבים, בייחוד ילדים צעירים, האירועים הקשים ייצרבו בגופם ובזיכרון החושי שלהם. ייתכן שקולות, ריחות, ואף דמויות הדומות במאפייניהן לגירויים שהילד נחשף אליהם באירועים הקשים, יגרמו לו לחוות מחדש את האימה. לכן חשוב לדעת למה הילד נחשף. חשוב גם להבין כי מפגש עם גירויים המזכירים את האירוע הטראומטי (תזכורות טראומטיות) עלול להציף את הילד ולהוציא אותו מוויסות. ברגעים אלו חשוב שמבוגר משמעותי יהיה זמין לסייע בוויסות הילד, לנרמל את תגובתו ולהציע לו עזרה. בעיה נוספת שילדים שנחשפו לאירועי סכנה עלולים לפתח היא החשדנות שהעולם הוא מסוכן והסכנות אורבות להם בכל מקום ורגע. צריך להכיר בכך ולהזכיר לילד שוב ושוב שהוא מוגן, שיש אנשים ששומרים עליו, ושאנו עושים הכול כדי להבטיח שאירועים מסוג זה לא יקרו שוב. 3 . לניסוח נרטיב של קידום שיח עם הילד וההורים על האירועים הקשים: האירועים הטראומטיים תפקיד קריטי בסיוע לילדים לעבד את האירועים הקשים שנחשפו אליהם. מומלץ שדמויות ההתקשרות יבצעו את השיח בליווי איש המקצוע. מטרת העל של בניית הנרטיב היא מתן פשר לאירועים שהילד נחשף אליהם, תוך התייחסות לאופן שאירועים אלו משפיעים על הילד בהווה, ותוך העברת מסרים של תיקוף והצעת עזרה ותמיכה. על הנרטיב לכלול מרכיבים של מיטיבות הורית, של רצון ההורים לסייע לילד להתמודד עם ההשלכות של האירוע הטראומטי, ושל מתן תוקף ונראות לתחושות ולקשיים שהילד מעלה עקב החשיפה לאירועים. התערבות מכוונת טראומה ושיח מותאם מחייבים התייחסות למספר מרכיבי ליבה שיש לתת עליהם את הדעת בשיח עם ילדים על החשיפה לאירועי הטבח הקשים: • אירוע טראומטי ובפרט חשיפה לאלימות כוונות הוריות מיטביות: מנפצים את האשליה של ילדים כי ההורה שלהם הוא מגן אנושי ומסוגל להגן עליהם מכל סכנה. במקביל, דמויות ההתקשרות חשות אשמה שילדם נחשף לאלימות ולסכנה. חשוב שבשיח יתייחסו לכך שההורה עשה (ועושה כיום) הכול כדי להגן על הילד ושהוא לא רצה שדברים רעים יקרו לו. • תהליך ההתפתחות המוסרית שיח על רוע וקידום התפתחות מוסרית: מתחיל כבר בשנות הינקות. ילדים נולדים עם ציפייה להתנהגות אנושית, חברית ואמפתית. כבר בשנותיהם הראשונות ילדים מחפשים את חברתם של אלה שאינם אלימים ותוקפניים ונמנעים מקרבה לילדים המפגינים תוקפנות ואלימות. חשיפה לאלימות ולאכזריות עלולה לסכן את התפתחותם המוסרית של הילדים. הם זקוקים להוריהם שיסבירו את ההתנהגויות האכזריות והאלימות שנחשפו אליהן, ולכן חשוב שהמבוגרים המשמעותיים יקיימו שיח שנותן פשר להתנהגויות של רוע ואכזריות.

6

דוגמאות למשפטים שניתן להגיד לילדים: "הם רצו להרוג אותנו, לפגוע בנו, להפחיד אותנו. זה מה שארגון טרור עושה – הוא רוצה לזרוע הרג ורוע ופחד ושנאה. זה מה שהם למדו לעשות. הם לא יודעים לשחק עם חברים בצורה נעימה, הם לא יודעים שאסור לפגוע. אף אחד לא לימד אותם את זה". • חשוב להדגיש נרטיב המדגיש אלמנטים של הגנה ולא של נקמה: לילד שמדובר באירוע חד־פעמי, ועכשיו אבא/אמא, המדינה והצבא עושים הכול כדי לדאוג שאירועים כאלה לא יקרו יותר לעולם. כדאי להדגיש פעולות שנועדו להבטיח הגנה ולהימנע משיח הממוקד בנקמה, תוקפנות ועונש כלפי האנשים שעשו את המעשים הקשים. כלומר מוטב להגיד לילד: "זה באמת היה אירוע נורא, מפחיד ועצוב, והאנשים של החמאס עשו דברים איומים ונוראים. עכשיו הצבא דואג לשמור שהאנשים האלה לא יעשו מעשים כאלה יותר ושאנחנו נהיה מוגנים". לצד זאת, יש להכיר בטבעיותם של רגשות נקמה בקרב ילדים. יש להבחין בין רגשות תוקפניים של הילדים בדמיון לעומת במציאות. תפקיד המבוגרים לסייע לילדים לווסת רגשות ואנרגיות אלו, למשל דרך משחק סימבולי שיאפשר לבטא רגשות קשים מבלי לגרום נזק ויביא לסיפוק ולהנאה. • חשוב ביותר להזכיר התייחסות לגורמים מגנים ופעולות מיטיבות: בנרטיב את האלמנטים שסיפקו לילדים הגנה בעת החשיפה לאירועים הקשים. לדוגמה: לילדים ששהו בממ"ד שעות ארוכות ניתן להזכיר פעולות מועילות שהם או הוריהם עשו: "זה עזר לנו כל כך שדאגנו להביא הרבה מים לפני שנכנסנו לממ"ד" או "זה היה מצוין ששיחקת עם אח שלך הקטן והסחת את דעתו מהפחד בזמן שהיינו בממ"ד". חשוב לשקף בנרטיב גם את הפעולות המיטיבות שההורים עשו במצבים הללו: "אימא חיבקה אותך חזק חזק כדי שתוכל להרגיע את הגוף" או "אימא דאגה כל הזמן להתקשר לצבא ולוודא שהם מגיעים לעזור". אפשר גם להתייחס למפגש עם מתנדבים ועם אנשים שסייעו למשפחה, למשל: "השכן עזר לנו לרוץ מהר אל האוטובוס כדי שנוכל להתפנות מהר מהקיבוץ". 4 . יש ילדים רבים שימור קשרים וקידומם עם חברים ועם קבוצת השווים: שחבריהם נהרגו, נפצעו או נחטפו באירועי הטבח. יש חשיבות ניכרת לעבד את האובדן של חברים מקבוצת השווים ולאפשר שיח פתוח בנושא. לצד זאת, לקבוצת השווים של החברים הנותרים חשיבות רבה בקידום החוסן של הילדים. צריך להמשיך לקדם את הקשרים עם החברים הללו, אך להביא בחשבון שגם רבים מהם נחשפו לאירועים הקשים ומגיבים להם. יש לשקול התערבויות קבוצתיות במקרים אלו ולסייע לילדים לתמוך זה בזה.

7

5 . ילדים רבים נאלצו להיפרד מהמעטפת הקהילתית ההקשר הקהילתי: שלהם ולעבור לחיות בקהילות מארחות בזמן המלחמה. הספרות מלמדת שלקהילות תפקיד משמעותי בקידום רווחתם וחוסנם של ילדים בכלל ובפרט במצבי דחק וטראומה. על כן חשוב לשמר את הקשר של הילד עם קהילת המקור שלו ככל הניתן ובד בבד לחברו לגורמים הרלוונטיים בקהילה הנוכחית. בקהילה הקולטת חשוב להכיר ולחבר בין אנשי מפתח רלוונטיים בחיי היומיום של הילד: המורה, יועצת בית הספר, רופא הילדים, אחות טיפת חלב וכל איש מקצוע שהילד יפגוש. חשוב ליידע את כל אנשי המקצוע באשר לאירועים שהילד נחשף אליהם ומומלץ לקיים שיח רב־מקצועי בין הגורמים השונים במטרה לקדם שפה משותפת, מוכוונת טראומה. יש להציג בפני הילד גם גורמים בלתי פורמאליים בקהילה, באמצעות הכרות ומפגשים עם שכנים, השתתפות בתנועות נוער, חוגים ופעילויות פנאי, ככל שהילד יביע רצון ועניין בהם. מעורבות קהילתית מסייעת בפיתוח חוסן וכוחות אצל ילדים והיא מגנה מפני השלכות החשיפה לאירועים הטראומטיים. 6 . ילדים החשופים למצבי טבח ואלימות עלולים להיות מתחת מיצוי זכויות: לרדאר של מערך השירותים במדינה. אם ילדים אלו לא נפגעו בגופם אלא רק בנפשם, סביר שלא יוכרו כנפגעי פעולות איבה ולכן לא בהכרח יקבלו סבסוד לטיפולים רגשיים. חשוב מאוד שהעובדת הסוציאלית המתכללת את הטיפול בילד תבחן את צרכיו ותתאים לו מענים טיפוליים רגשיים, חינוכיים ובריאותיים. הספרות מצביעה שילדים שהיו חשופים למקרים של אלימות קשה וטבח מפגינים פעמים רבות תסמינים קשים ביותר של הפרעת דחק פוסט־טראומטית, גם אם לא נפגעו ישירות. אצל ילדים צעירים תיתכן פגיעה ממשית במסלול ההתפתחותי. על כן חשוב לתת להם סל של טיפולים ושירותים שיאפשר להם להתמודד עם האירועים הקשים שנחשפו אליהם. על המענה להיות רב־מקצועי ומתואם בין כל גורמי הטיפול, ועליו לכלול התערבויות רגשיות, טיפולים התפתחותיים מטעם צוות מוסמך בהתפתחות הילד וסיוע כלכלי לילד ולמשפחתו. כפי שניתן לראות, עדותם של ילדים למעשי האלימות הקשה ולאירועי הטבח מעמידה אותם בסיכון מוגבר ולכן יש הכרח להתערבות רב־ממדית בחייהם תוך התייחסות לילד, למשפחתו, לקבוצת השווים שלו ולקהילתו. בכל הרמות בהתערבות עם הילד חשוב להקפיד על המטרות הבאות: 1 . – חשוב מאוד להתייחס לטראומה שהילד מתן תוקף ונראות והדמויות המטפלות בו עברו. כל ילד שעבר טראומה, ובוודאי טראומה בנסיבות קשות כל כך, זקוק לחוויה מתמשכת של מתן תוקף ונראות לתחושות, למחשבות ולאירועים שחווה. לכן חשוב לתווך זאת לדמויות המשמעותיות בחייו ולהסביר להן כי מתן תוקף ונראות הוא קרדינאלי להתמודדות מיטיבה עם הטראומה ולקידום האמון של הילד בעולם. כיצד ניתן לתת תוקף ונראות? מתברר שהדבר פשוט הרבה יותר ממה

8

שאנחנו חושבים: יש לתת מקום לילד להשמיע את חוויותיו, לשאול את הילד שאלות מתעניינות ולפנות קשב ממשי לילד בזמן שהוא מדבר. גם אמירות כמו "אתה עוזר לי להבין מה עבר עליך / אתה עוזר לי להבין איך אתה מרגיש" הן אמירות מקדמות חוויה של תוקף ונראות. בשל מורכבות המפגש בין הטראומה של הילד לטראומה של הדמויות המטפלות, חשוב להדריך את הדמויות המטפלות לצד התערבות דיאדית. 2 . – זוהי מטרת העל של כלל ההתערבויות קידום תפיסת עולם מיטיבה עם הילד. אחד הדברים הראשונים שנשבר בקרב ילדים ומבוגרים שעברו טראומה הוא האמונה כי העולם הוא מקום בטוח וראוי. כל איש מקצוע וכל דמות משמעותית שבקשר עם הילד צריכים לזכור כי כל אינטראקציה עימו היא הזדמנות להדגים לו כיצד מתנהלים בעולם שניתן לסמוך עליו: מדברים פשוט, מדברים אמת (גם אם האמת קשה ועצובה), לא מבטיחים הבטחות שווא וכן מייצרים הזדמנויות שבהן הילד יטעם טעמים מיטיבים יותר של העולם. חשוב מאוד לשתף את הילד בתכנים רלוונטיים לגילו ולמצבו ולא לדבר "מעל ראשו" של הילד. 3 . – החוויה הראשונית והמרכזית של טראומה היא מתן זכות בחירה תחושת חוסר אונים מייסרת והיא מחוללת ייחוסים עצמיים שליליים בקרב מי שסובל מהטראומה. חשוב לזכור כי כל תגובה לטראומה היא סימן דופק ויש לאפשר לילד לדבר על הטראומה לא רק במילים. במקביל חשוב לתת לילד כמה שיותר הזדמנויות לקחת שליטה על חייו, והדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא על ידי מתן בחירה. בכל הזדמנות שניתן לילד לבחור נקדם את החוויה הכה הכרחית כי גם הוא "קורה לעולם" ולא רק העולם "קורה לו". 4 . – "תחושת המסוגלות של הילד" קידום תחושת המסוגלות של הילד משמעותה שהילד יתייחס לעצמו כישות בעלת כוח לפעול בעולם. קריטי לאפשר לילד להשתתף השתתפות פעילה בסביבתו ולאפשר לו לגלות את הכוחות הרבים הטמונים בו. שמירה על שגרה יומיומית והשתתפות בפעילויות משחק ולמידה תואמות גיל, בעיסוקים משמעותיים עבור הילד וכן בפעילויות סנסומוטוריות יכולות לקדם את תחושת המסוגלות והרווחה של ילדים. בהקשר זה אפשר להתייעץ עם מרפאות בעיסוק. נוסף על כך, בהתייחס לתחושת המסוגלות הכרחי 4 לציין כי פעמים רבות ילדים צעירים במצבים של טראומה (כבני ) יתפקדו כדמות הורים עבור אחיהם הקטנים. לרוב כאשר 3 ואפילו נכנסות לתמונה דמויות מבוגרות הן פועלות מתוך ניסיון "להקל" על הילד ולשחרר אותו לחוות את ילדותו. אולם מחקרים אשר נערכו בקרב ילדים שחוו טראומה הדגימו שהתפקיד ההורי הוא מרכזי במתן

9

משמעות לחייו של הילד ובקידום תחושת המסוגלות שלו. כאשר תפקיד זה נלקח מהילד, הרבה פעמים במטרה לאפשר לו להיות ילד, הוא חווה זאת כאובדן קשה וטראומה נוספת בחייו.

הכשרה מקצועית לגורמי הטיפול שיעבדו עם ילדים שנחשפו לטבח העובדת הסוציאלית המתכללת תיתן את המענה הכוללני לילדים שנחשפו לטראומה. היא נדרשת לתת מענים במגוון תחומים ונדרשת להתערבויות רגשיות מורכבות מול הילדים ומול המבוגרים המשמעותיים להם. לקהילה המקצועית תפקיד משמעותי במתן תמיכה ובפיתוח המסוגלות המקצועית של העובדות הסוציאליות. חשוב ליצור קבוצת עמיתות של העובדות הסוציאליות המתכללות והיא תאפשר מרחב להתייעצות וללמידה משותפת תוך ליווי מקצועי. כמו כן, חשוב שאיש מקצוע מומחה בטיפול בטראומה בילדות ייתן הדרכה פרטנית לכל עובדת סוציאלית מתכללת. חשוב מאוד כי אנשי המקצוע מתחום החינוך, הבריאות ובריאות הנפש, המתערבים עם ילדים שהיו חשופים לאירועי הטבח הקשים, יהיו אנשי מקצוע בעלי מומחיות בעבודה מוכוונת טראומה. חשוב שיהיו מנוסים בעבודה עם הורים / דמויות משמעותיות ומיומנים בשיח עם ילדים על אירועים קשים בכלל ובפרט על אלימות ומצבי סכנה. מאחר שמספר אנשי המקצוע בעלי הכשרה בתחום הוא מועט, יש להכין עבורם הכשרות מתמשכות וליווי מקצועי בהדרכות פרטניות כדי לתת לילדים טיפול מדויק ולשמור על תחושת המסוגלות וחוסנם של אנשי המקצוע.

10

9765418 האוניברסיטה העברית, הר הצופים, ירושלים מכון חרוב, 077-5150304 • פקס 077-5150300 ’ טל

haruvinstitute www.haruv.org.il

youtube