מכון חרוב - נקודת מפגש - גיליון מס' 1

רגישי תרבות וליצור מסגרות שהולמות את התוכן של העולם החרדי, בד בבד עם הגעה להבנות עם פרנסי החברה. ביישובים חרדיים רבים הקמנו ועדות רבנים שמשתפות אִתנו פעולה בתהליך התכנון והביצוע. אחת התכניות המעניינות שהקמנו היא תכנית נוחם (נוער חרדי מנותק). בקרב האוכלוסייה הערבית אנחנו מפתחים כל הזמן שירותיםקהילתייםלילדיםונוערבסיכון ושוקדים על הקמת עמותה ארצית שתסייע ליישובים חלשים במגזר זה. לגבי עולים חדשים, במוקד ההתערבות נמצאת האוכלוסייה האתיופית וגם האוכלוסייה של הבוכרים והקווקזים. עם השתיים האחרונות אנחנו עובדים קשה מאוד סביב ההתנגדות להוצאת ילדים מהבית. אנחנו פועלים יחד עם ארגונים וולונטריים במטרה לשנות את המציאות". האם המצב בישראל דומה למצב בעולם? וינטר: "אנחנו מתמודדים עם תהליכים דומים מאוד לאלה שאִתם מתמודדים בעולם. לעִתים הסביבה החברתית באירופה או בארצות הברית גמישה יותר ומתקדמת, אך החברה הישראלית פתוחה הרבה יותר מבעבר להתמודד עם תופעת הילדים ובני הנוער בסיכון - זו תעודת כבוד עבורנו, שנושא הילדים הוא אחד המרכזיים באג'נדה של המשרד". מהו החזון שלך לשנים הבאות? וינטר: "ישנם שני נושאים מרכזיים: הראשון - המשך השיתוף של הציבור בנושא המניעה והטיפול, נושא שהתחלנו לטפל בו ולא פיתחנו דיו; והנושא השני - השקעה בידע ובמחקר, כולל פיתוח פרוטוקולים לטיפול". וינטר מסכם: "אנו צריכים להיות גאים במה שהשגנו, אך לזכור שיש עוד מה לעשות".

שהעובדים הסוציאליים יכולים לתת מענה לכל בעיה. אנחנו כל הזמן פועלים מתוך שאיפה ליצור עוד ועוד פתרונות לבעיות שנוצרות". מיהן האוכלוסיות המאתגרות ביותר בעבודה היום-יומית של המשרד? וינטר: "אין ספק שמדובר בשלוש קבוצות אוכלוסייה: ילדים במשפחות של עולים חדשים, משפחות ערביות ומשפחות חרדיות. הלוואי שנהיה מיומנים, רגישי תרבות ובעלי משאבים מספיקים להתמודד עם הרי הגעש המתפרצים שלא ראינו קודם בגלל היותם חבויים". נדמה שהביקורת הנוקבת ביותר על המשרד הייתה על שלא הצלחתם להגיע אל האוכלוסייה החרדית - ראה את מקרי ההתעללות של השנה האחרונה. וינטר: "יכולים לומר 'איפה הייתם' ואני אומר שיכול להיות שהתגובה הקשה של החברה החרדית מבטאת חרדה. מדובר בעולם שהיה סגור בפנינו וכעת, כשהוא נחשף, אנו מגלים שיש בעולם הזה בעיות כמו בכל חברה אחרת. התגובה של החברה החרדית הקיצונית מאפיינת כל חברה ששעריה נופלים והיא מנסה לשמור עליהם. התפקיד שלנו הוא להבין את התהליך, להיות

בילדים בסיכון. אנו צריכים לשלב את הילדים ובני הנוער בסיכון בתוך הקהילה ולא להתייחס אליהם כאל גורם סגרגטיבי שמפריע להתפתחות הקהילה. לשם כך עלינו לחבור לתחומי עיסוק נוספים, כגון אדריכלות, חינוך והנדסה, שיביאו בחשבון את הילדים ובני הנוער בסיכון בתוך התכנון הקהילתי. לשם עדיין לא הגענו. ייתכן שחוק התכנון והבנייה יאפשר להתחיל ליישם תכנון מושכל של ערים". בשנה האחרונה הייתה בכלי התקשורת מתקפה קשה על תפקודם של העובדים הסוציאליים בקשר לאיתור ילדים בסיכון. מה דעתך בנושא? וינטר: "העובדים הסוציאליים עושים את עבודתם נאמנה. אם יש מקרים קיצוניים, שבהם עובד סוציאלי טעה, הדבר דורש תיקון, אך חשוב לזכור כי החברה הישראלית רוויה כל כך בבעיות חברתיות שזה מגוחך לחשוב

נקודת מפגש 14